איחולי שנה טובה לראש השנה תשפ"ה עם כמה הרהורים על המצב (טור 668)

בס"ד

בשבועיים האחרונים חל אצלי מהפך נפשי. הייתי בייאוש גמור מהמוטיבציה, מהיוזמה ומהיכולות הצבאיות העלובות שלנו בעשרות השנים האחרונות. היה  לי ברור שזה לא רק הממשלה אלא בעיקר הצבא. כל ילד יודע שאם לצבא יש המלצות ברורות הדרג המדיני כמעט תמיד מקבל אותן, ולכן היה לי ברור שהבעיה העיקרית היא בצבא (כן כן, גם ביחס ל-7 באוקטובר). הסיסמא "תנו לצה"ל לנצח" נשמעה לי כבר מזה שנים רבות שדופה וריקה. היה לי ברור שכמעט אין שם מי שרוצה לנצח ומאמין בניצחון.

ניהול המערכה בצפון בשבועות האחרונים החזיר לי את האמון בכך שיש לנו עדיין יוזמה ויצירתיות צבאית. כמומחה צבאי מדופלם, להערכתי ספק רב אם היה אי פעם ניהול מערכה כל כך מבריק ואפקטיבי. זהו שילוב מדהים של ההכנות המודיעיניות, הביצוע הצבאי והחשאי, ולא פחות מכך הליווי המדיני. הגינויים האמריקאיים המתוזמנים היטב, הקריאות הלא משכנעות שלהם להפסקת אש (שעם פתיחת הלחימה פתאום מתהפכות בן רגע לתמיכה לא מסויגת, וכמובן המשך אספקה שוטפת של חימושים וציוד ומתן גיבוי בינלאומי), מראים ללא ספק שהיה כאן תיאום מלא בין המדינות לאורך הדרך. כל אחד מבין עכשיו את אמירתו האניגמטית אך צוהלת בעליל של ביידן מאתמול שהוא מודע עוד יותר ממה שכולנו חושבים לסכנת המלחמה בצפון. הרי ברור שהאמריקאים הם הראשונים שצריכים להיות מאושרים מכך שאנחנו פוגעים אנושות ב"ציר הרשע" (המונח הוא שלהם, כזכור), בלי שום מחירים מצדם פרט לגיבוי שהוא בעיקר פסיבי. גם יחסם בשטח מראה שישראל ממש לא כופפה אותם ופעלה נגד עמדתם (אם הם באמת היו רוצים לא היה זז כאן טנק אחד. החימושים כולם מהם, והמטריה הבינלאומית שלהם), אלא משחקת יחד עמם.

כך הגענו לפתיחת המערכה בתנאים הכי טובים שניתן היה לחלום עליהם. היכן כל האימה שחשנו כבר שנים מהרגע שבו ניאלץ לפתוח במלחמה מול חיזבאללה, ואיך המדינה כולה תשותק?! איה הפחד ששיתק את יכולת התגובה שלנו מול האוהל בהר דב והפרובוקציות ארוכות השנים שעברו ללא תגובה?! בינתיים יוק. פשוט כלום. אני מקווה שנדע גם לסיים את העניין נכון ולקטוף את הפירות בלי להסתבך.

נכון שביבי כדרכו קוטף את הפירות ומייחס הכל לעצמו, וללא ספק גם יעשה זאת בהמשך. אבל אין להכחיש שהרבה מזה באמת שייך לו. אני מוריד בפניו את הכובע. האיש מוכשר כשד. שועל שיודע היטב לתמרן בשדה הפוליטי והמדיני למרות התנאים הקשים מנשוא שבהם הוא פועל. אני לא חושב שראש ממשלה אחר היה מצליח לעשות את מה שהוא עושה בשנה האחרונה (לא הכל נכון להערכתי) בתוך מערכת הלחצים הבלתי אפשרית מבית ומחוץ (שהוא עצמו הגורם העיקרי לקיומה). מתברר שלפעמים גם אנחנו מרוויחים מהכישרון שלו שבמקרים רבים פעל נגדנו. ביקורותיי עליו שמופיעות כאן באתר כולן לגמרי בעינן, ואני מייחל לכך שהוא לא ייבחר בבחירות הקרובות (למרות מאמציהם הבלתי נלאים של הקפלניסטים ומשפחות החטופים, שאני מאמין בכוונותיהם טובות, להביא אותו לכס ראש הממשלה נגד כל הסיכויים. ראו בנספח), אבל היושרה מחייבת להודות ביתרונותיו ובהצלחותיו.

למרות יחסי הנ"ל לביבי שעדיין בעינו עומד, בזמן האחרון אני מוצא את עצמי שוב ושוב מגן על ביבי ותוקף את המחאה נגדו. אני עושה זאת מפני שלדעתי הוא וחבריו מוצגים באופן מוטה ולא ישר, וזה מזיק לשיח בכלל אבל בפרט למאבק נגדו.

בעקבות האירועים האחרונים אני מעט יותר אופטימי. אולי מתחיל איזה הליך של תיקון לפחות ברוב האוכלוסייה (מעבר לשוליים משני הצדדים). אני מקווה ומאחל שהחל מהשנה הקרובה נאמץ התנהלות והתייחסות ישרה למציאות ולאישים שפועלים בה, ונדע לבנות תמונה מורכבת לגביהם. השחור-לבן כמעט אף פעם אינה גישה נכונה לחיים. זה לא אומר שלא אמורה להיות לנו עמדה כמובן. בהחלט כן. אבל עמדה צריכה להתגבש מתוך ראיה מפוכחת ומאוזנת של המציאות ושל העולם הערכי. לשקול את הצדדים לכאן ולכאן ואז לגבש עמדה. לגבי כל מפלגה, אדם או אירוע, יש לבחון ביושר את ההיבטים השונים, ולהפריד בין האור והחושך שבדרך כלל משמשים בהם בערבוביה.

כתבתי לא פעם, שהבעיה העיקרית שאני רואה במציאות שלנו אינה השנאה, ולא העמדות (של אף אחד מהצדדים) כשלעצמן, אלא היעדר השיח, הפוזיציה והחשיבה הדוגמטית והפשטנית של בני אור מול בני חושך (משני הצדדים). לפעמים יש כאלה שהם באמת בני חושך ובכך חשוב להכיר ולא נכון לתת להסתכלות המורכבת לטשטש זאת, אבל בדרך כלל זה לא המצב. לפני שמחליטים מיהו בני החושך, יש לבחון היטב וביושר את התמונה.

אני מאחל לכולנו שנה טובה, שנה של גיבוש עמדות, של ויכוח ושיח ענייניים. בשורות טובות, ניצחון (מוחלט!) בצפון ובדרום, וכמובן חזרת החטופים והמפונים לבתיהם. ועל אנשי הצפון היה אומר: יהי רצון שלא ייעשו בתיהן קבריהן (בפרפרזה על הירושלמי יומא פ"ה ה"ב).

נספח: על דוגמטיות ועיוורון

לפני כמה ימים היה לי דיון בקבוצת ואטסאפ ששותפים בה כמה ממובילי אחים לנשק, וחזרתי שם על טענתי שבאמצעות החד צדדיות שלהם (הפסיכוזה, כפי שהתבטאתי על כך כאן לא פעם) הם מביאים עלינו במו ידיהם את ביבי בבחירות הבאות. הסקרים מראים את המגמה הזאת היטב, ולדעתי תרומתם לזה היא מכרעת. אגב, אתמול היה לי פודקסט עם ג'רמי פוגל (בעקבות הפשלה שלהם עם הפודקסט של צבי סוכות והביקורת שלי עליה. ראו על כך בטור 664), שבו התעקשתי למקד את הדיון בשאלת השיח ובהשלכות של הראיה החד הצדדית והעיוורון שהיא יוצרת. אמרתי שם שאני "אנטי דתי", כלומר אנטי הדוסיות של שני הצדדים שיוצרת דוגמטיות וסתימת פיות (כמו באותו פודקסט ידוע לשמצה) ולא מאפשרת שיח. ההקלטה תעלה לרשת ולאתר כאן בעוד כשבועיים. בכל אופן, במסגרת הוויכוח הוואטסאפי ההוא, ביקש ממני אחד האנשים שאמור לנאום בהפגנה במוצאי יו"כ לכתוב מה הייתי רוצה לומר לאנשי קפלן, והוא ינסה לקחת נקודות משם ולשלב אותן בדבריו. זה מה שכתבתי לו:

מיכאל, יצא לי יותר ארוך, אבל אתה בין כה וכה יכול לבחור מה, אם בכלל, אתה לוקח מכאן. לצערי מדובר בהבחנות דקות וקצת עיוניות שקשה לומר אותן מעל במה בהפגנה סוערת ואמוציונלית. אני מורגל בכתיבה עיונית ולא בנאומי כיכרות עם סיסמאות שפורטות על נימי הרגש. אבל זה מה שיש לי לומר לכם/להם.

שלום לכולם.

אני מקווה שתרשו לי לומר כמה מילים לא שגרתיות ואולי לא פופולריות במקום הזה. אקדים שאני רב אורתודוקסי שנוטה בהשקפותיו ימינה, ובכל זאת שותף לביקורת קשה מאד על הקואליציה והממשלה, על הרפורמה המשפטית (אם כי בעיניי היא ממש לא קץ הדמוקרטיה), ובפרט על השחיתות ועל היחס הנלוז והמפלה שניתן לחרדים על חשבון הציבור הרחב, וגם על הפופוליזם ועל הפגיעה במשילות ובטוהר המידות ועוד. יש לי ביקורת  גם על פרטים בניהול המלחמה (אם כי כאן אין לי מידע מספיק וסיכוי לא מבוטל שאני טועה), ובוודאי על הטיפול הכושל באוכלוסייה בזמן המלחמה (אם כי התמודדות עם מצב כזה היא באמת משימה קשה ביותר שאין לה תקדים, ואת הבירוקרטיה והאטימות כידוע לא המציאו בשנה האחרונה).

ההסתייגויות שאותן הוספתי בסוגריים למעלה לא התווספו רק למען הדיוק האקדמי. הן בדיוק המסר שרציתי להעביר כאן. המסר שלי הוא נגד הנחרצות והאטימות שנושבות בכיכרות ובהפגנות הללו.

כאמור, אני שותף לרבות מהביקורות על הממשלה בתחומים שונים. אין צורך לומר שליבי קרוע ממצב החטופים ומשפחותיהם. ואל תטעו, אין אדם בישראל שלא חש כך. אף אחד לא אדיש לזה, כולל גדולי ה"רשעים" וה"משיחיים" בעיניכם. אבל אם אלו שני הנושאים שמהווים את מוקד ההפגנות, אז למה רוב הציבור נשאר בבית ולא מצטרף להפגנות הללו? למה הן אפילו מידלדלות עם הזמן? למה אלו מימין שניסו להצטרף לא חזרו שוב על הטעות הזאת? כל הזמן אומרים לנו שזה לא עניין של שמאל וימין. אבל עינינו הרואות שזה כן. החזרה על הסיסמה הזאת נראית כמו מנטרה אורווליאנית (עבדות היא חירות ובערות היא כוח). חשבתם למה כוחה של הקואליציה רק מתחזק בסקרים האחרונים למרות העמקת המשבר בכל החזיתות והיעדר פתרונות? אל תעשו לעצמכם חיים קלים. זו לא רק עייפות, וגם לא רק דוגמטיות וחוסר חשיבה עצמאית, אם כי כמובן גם משני אלו ניתן למצוא שם. גם לכם יש חלק מרכזי באשמה.

אני יכול להסביר לכם לדוגמה למה אני נשאר בבית, וכמוני עוד רבים וטובים, בעיקר מימין אבל לא רק משם. אני יודע שאתם תתנגדו כמעט לכל מילה שאומר כאן, אבל נסו לפתוח אוזניים ולב ולהקשיב בכל זאת. אני אומר את הדברים בכאב ובתסכול עמוק, ואני חושב שהם קריטיים להשגת המטרות שגם אתם וגם אני חפצים בהן, ולדעתי אתם בהתנהלותכם יורים לעצמכם ולי ברגליים.

ראשית, הפגנת הזדהות עם החטופים לא צריכה להיקשר לשאלת יחסנו לממשלה. בלי הקשר הזה אני מניח שהיו מצטרפים כאן לא מעט אנשי הקואליציה. הערבוב הזה הוא טעות מהותית וטקטית.

שנית, הזדהות עם החטופים וקריאה למאמץ להשבתם אין פירושה בהכרח האשמות כלפי הממשלה בדבר הכשלת העסקה או אדישות לגורלם. בטח שאין הצדקה לקריאות שהם רוצחים, משיחיים והזויים. אני כמי שמתנגד להשקפה הציונית-דתית שמיוצגת בקואליציה ולרבים ממהלכיה אומר לכם שהם לא, וגם רוב תומכיהם אינם כאלה.

שלישית, למיטב ידיעתי אין שום אינדיקציה להכשלת העסקאות על ידי הממשלה. ישנה מחלוקת לגיטימית לגמרי בשאלה מהו המחיר שנכון לשלם עבור עסקה כזאת. לכן האשמת המתנגדים לעסקה באדישות לגורל החטופים אינה אלא הסתה מכוערת. חמאס הוא שמכשיל את העסקה, ואף אחד לא יודע עד היום האם בכלל הייתה או ישנה עסקה כזאת על השולחן ומה היא כוללת (בטח לא את כל החטופים, וללא מידע מי חי ומי מת). כל אחד מבין שלא נכון לשלם עבור עסקה כזאת כל מחיר. אבל כשזה נוגע לביקורת על הממשלה התובנות הללו נעלמות ונאלמות (באל"ף). כולם כאן מצהירים בנחרצות שיש על השולחן עסקה על כל החטופים ורק ביבי ה'רוצח' משיקוליו הלא ענייניים (ביחד עם בנגביר וסמוטריץ ה'משיחיים') מסכלים אותה. כל מי שלא חי בבועה מבין שמדובר בשקר, ומבין גם מהן השלכותיו על דעת הקהל.

מכל האמור תוכלו להבין שהתחושה מחוץ לחוג המצומצם של המפגינים היא שמדובר בכת דתית שדבקה בעיקרי אמונה שאומצו על ידה ללא בסיס ממשי, והיא אוסרת מלחמה על כל ה"כופרים". לא מוכנים כאן לשמוע טיעוני נגד ולדון בהם לגופם. התגובות הן צרחות במקום טיעונים. אל תטעו, ההיסטריה הזאת כנראה מגבירה את המוטיבציה של המשוכנעים ולכן נוצרת אווירה שכדאי לעשות זאת, אבל אתם מתעלמים מזה שהיא גם מרחיקה את כל אלו שלא נמנים עמהם. ההתנהלות הזאת זורקת אנשים רבים שיכלו להצטרף לשני המאבקים (נגד הממשלה ובעד עסקת חטופים) בחזרה לבייס שלהם. היא תביא עלינו את ביבי בבחירות הבאות (אני מזכיר לכם את התוצאות בסקרים). כאמור, העובדות הן שהתמיכה בקואליציה  גדלה והנוכחות בהפגנות קטנה.

הכי קל להאשים את כל האחרים בדוגמטיות, בעצלות ובאדישות מוסרית, ברשעות, במשיחיות ושאר מרעין בישין. להציג זאת כמלחמת בני אור מול בני חושך. אבל מי שמוכן להביט במציאות בעיניים פקוחות צריך להיות מספיק אמיץ כדי לשאול את עצמו היכן הוא עצמו טועה. איפה נקודות החושך בתוך האור שלי והיכן נקודות האור בחושך של האחר. מומלץ לחבוט על חזינו שלנו בימי חשבון הנפש של חודשי אלול ותשרי, במקום לחבוט רק על חזם של אחרים.

אל תשלו את עצמכם. מי שעומד מולכם אינו עדר זומבים, ולא אוסף רשעים, טיפשים, משיחיים וכו'. אלו פשוט אנשים שחושבים אחרת מכם. יש להם טיעונים ועמדות שראוי לשמוע ולבחון, ורק אז לגבש עמדה. זה נכון לגבי הרפורמה וגם לגבי החטופים (אבל לא לגבי השחיתות). אם תתנו להם את הכבוד ותאזינו לטיעונים ואולי אפילו תהיו מוכנים להשתכנע מחלק מהם, אני מעריך שתזכו לקבל האזנה גם מהצד השני. הדבר הזה חיוני לא רק ליצירת סולידריות חברתית, אלא ליכולת שלנו לתפקד ולהגיע למסקנות מאוזנות ולהתקדם מהתקיעות העכשווית. כרגע אנחנו רק מתכתשים ולא מתקדמים לשום מקום. גם אתם צריכים להבין שלא כל האמת נמצאת אצלכם, כמו גם לא בשום מקום אחר. היא איפושהו באמצע. יש כאן מחלוקת בין שתי דעות לגיטימיות, וכדאי שכולנו נהיה מודעים לכך ונפעל בהתאם.

תודה על ההקשבה.