הימורים

זוהי סוגיית אסמכתא, והיא מתחילה בגמרא. הטענה היא שכשאדם ניגש להימור הוא בונה על כך שלא יפסיד ולכן אין לו גמירת דעת לשלם אם יפסיד. זה תלוי בכל מיני חילוקים ודעות. אמנם לענ"ד אם ברור שיש גמירת דעת כזאת זה כן תקף. זו שאלה עובדתית (האם יש או אין גמירת דעת), ובזה לא הולכים אחרי הגמרא והפוסקים אלא אחרי הערכת המציאות. יש עניין אחר והוא שעיסוק בזה מבטא את היותך בטלן שאינו עוסק בדרך ארץ (וזה פוסל אותך לעדות). אבל זה רק אם זה מעסיק אותך חלק ניכר מימיך.