עסקת החטופים
שלום,
ראיתי שכתבת נגד עסקת החטופים, יש טענה שאומרת, שאם לא נחזיר את החטופים זה ייפגע בסולידריות החברתית, זה יפרק את הלאומיות, התשתית שלנו היא שאנחנו משפחה אחד גדולה, ואנחנו דואגים לאחים ואחיות שלנו. ביחס לחשש שחמאס יחזור לאותו מצב, ראשית, אם נסכים שמה שהיה לא יהיה, כלומר השתננו לאחר השביעי באוקטובר אז המצב לא יחזור, ונפעלצבעוצמה ברגע שיהיה ניסיון להתבסס. שנית, ייתכן שנצליח להוציא אותם מהשלטון בעזרת מדיניות טראמפ. בתימצות, יש פה שתי דעות שנלחמות על הלאומיות מכיוון הפוך, מה אתה חושב על זה?
הטענה על הסולידריות היא בעייתית. בגלל שיש אנשים אמוציונליים וטועים לכן הרציונליים צריכים להיכנע? למה שהאמוציונליים לא ידאגו ללכידות החברתית עם הרציונליים? חוסר הדאגה לביטחון המדינה ואזרחיה הוא שמפרק את הלכידות, ועסקת החטופים מבטאת חוסר דאגה כזה.
אם נחליט ונצליח הכל יהיה נהדר. השאלה אם זה אפשרי ואם זה יקרה. נחכה ונראה. בינתיים זה לא עבד.
איננו נכנעים, זהו שיקול אמיתי ואפשר כמובן לחלוק עליו. שני הצדדים אומרים שזה יפגע בלאומיות לטווח הארוך. החלוקה לאמוציונליים ולרציונליים לא הכרחית, מדובר על ערך. אני מבין שיש מחלוקת. נראה לי שהשאלה העיקרית היא, האם השתננו לאחר ה7 באוקטובר?
אתה לא מתייחס למה שכתבתי. גם חתימה על העסקה תפגע (וכבר פגעה) בלכידות.
ברור שיש שיקול כזה, והשאלה האם הוא מכריע. לקיחתו כשיקול מוחלט היא אמוציונליות.
מעבר לזה, כשאתה מעלה טיעון מסדר שני, פירוש הדבר שאתה מניח שאין מה לטעון בסדר הראשון. אתה טוען שתומכי העסקה ייפגעו אם היא לא תתבצע, וכמובן מתעלם מהפגיעה במתנגדי העסקה. כלומר אתה בעצם טוען שאסור ללכת אחרי השיקול ההגיוני כי הרגשנים ייפגעו. זו בדיוק האינדיקציה לכך שמדובר באמוציונלים מול רציונלים, למי שבכלל צריך אינדיקציות.
אני לא מכריע, אני מנסה להעמיד את השיקול של תומכי העסקה כשיקול רציונלי ולא אמוציונלי, אתה מקבל את זה? אני חושב שמתנגדי העסקה בעיקר מדברים על הפגיעה הביטחונית העתידית ולא על הפגיעה בסולידריות, בעיקר אם לפי הסקרים רוב העם בעד העיסקה. כמו כן, ביחס לחשש העתידי, אני מבין את הסקפטיות, אני חושב שאפשר להוריד אותה אם נענה על השאלה, האם השתננו לאחר ה7 באוקטובר? אין לי עדיין תשובה לכך אבל אם נוכל לגבש אותה בהכרח זה יכול לעזור לקבל את ההחלטה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer