מעוברת ומינקת חברו

אז מה המשמעות של "בטל הטעם, לא בטלה התקנה"?

כשהטעם לא פשוט.

אגב, כך גם כותב הרא'ש בתוספותיו לב"מ צ לגבי טעמא דקרא בדאורייתא.

אז לפי זה, למה לא חוזרים לקרוא מגילה בשבת, או לתקוע בשופר בשבת? הרי אין חשש בימינו שיבוא לידי איסור טלטול (לפחות במקום שיש עירוב)

כנ"ל לגבי נטילת ידיים לפני הסעודה, נראה שטעמה ברור ובטל (סרך תרומה)

עמדתי על כך זה במאמרי על ביטול תקנות בימינו. בקצרה, אין כאן משנה סדורה וחד משמעית. זה שיקול שמשלב עד כמה ברור הטעם (שזו שיטת הרא"ש, ולא בטוח שמוסכם. אבל כשהטעם כתוב בפירוש יש אחרונים שכתבו ששם לכל הדעות משנים), עם הנזק שיכול להיגרם מאי שינוי של המצב, מההסכמה בין חכמים בימינו, מהשאלה האם העניין הוא פרטי או ציבורי ועוד.
אולי לא חידדתי דיי בתשובה שנתתי כאן למעלה. מה שכתבתי הוא שראוי לשנות בימינו, ועדיין איני בטוח שאני לבד יכול לשנות זאת. סביר להתנות בהסכמה של קבוצה משמעותית מחכמי זמננו, שהרי עדיין זה נגד הכללים. אולי אם יש צורך גדול והדבר כבר נעשה יש מקום להקל על סמך זה.
בפרט אם תנקוט בשיטת ההקפאה שעליה עמדתי במאמרי הנ"ל, ברור שלא כל פוסק או חכם יכול להחליט להקפיא זמנית הלכה. זה דורש קונצנזוס, גם אם לא סנהדרין.
כעת יש לדון על כל אחת מהדוגמאות שהעלית. בשופר למשל הירושלמי סבור שזה דין תורה ולא גזירה, ובמאמרי על תקיעת שופר הראיתי שכך יש להבין גם בבבלי. הרי לך שלפעמים הטעם שנראה לך אינו הטעם הנכון. השאה מתי זה מובן מאליו היא שאלה סבוכה (וזו עוד סיבה שצריך הסכמה רחבה).

נשמע שאכן יש מתירים (לא בדקתי באוצר הפוסקים אבל המשך התשובה כאן בעמוד הבא: "והמובן מזה דאף לסברת המחמירין במעוברת חבירו שאינה מזנה יודו להקל במזנה"…)

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21372&st=&pgnum=251&hilite=