מעוברת/ מינקת חברו

א. בשאלה שאינה ציבורית יש לכך מקום. כשהשעה דוחקת יכול פוסק לקבל החלטה לגבי המקרה הספציפי שלפניו ולהסתמך כסניף על שיקול כזה. הדיון שלי עסק בשאלה האם לבטל את ההלכה הזאת כולה. שם לדעתי דרוש קונצנזוס כלשהו. ב. באיסור והיתר דיני הראיות אינם פורמליים. לכן עד אחד נאמן, ולא בגדרי עדות אלא שזהו בירור סביר. לכן אין מניעה לקבל אישה, קרוב או פסול. ומכאן שבמקום שבו אתה מעריך שזהו המצב אין צורך גם בעד אחד. מה שחשוב הוא שאתה תגיע למסקנה סבירה שזהו המצב העובדתי. לדעתי רבים טועים בזה, כשדנים לגבי ראיות מדעיות וכדומה באיסורים. הדיון מעיקרו ליתא. אמנם כאן יש מקום לומר שהעדות היא בדבר שבערווה או מעמד אישי, שהרי לשאלה מיהו אביו יש השלכות הלכתיות כמו איסור שלו באחותו מאביו או בשאר נשות העולם. אבל לדעתי כל עוד אין מקרה כזה לפנינו והדיון הוא על איסור נישואי האישה זוהי עדות באיסורים. יתר על כן, הרי גם אם לא נקבל את העדות שלהם ונחכה שלושה חודשי הבחנה, עדיין לא ברור האם הבן שייוולד הוא שלו או לא (שהרי אין לגביו חזקה של רוב בעילות אחר הבעל, כי בהתחלה הוא לא היה הבעל). לכן כל השאלות לגבי דבר שבערווה ייוותרו בעינן בין אם נחכה ובין אם לאו. אם כן, כל הדיון דידן הוא רק על איסור הנישואין ולא על דבר שבערווה, והדרינן לכך שדי בשכנוע לגבי העובדה ואין צורך לגדרי עדות ונאמנות.  ולבסוף, אם הם מוחזקים ציבורית כבני זוג גם אם לא נישאו, יש מקום ליישם לגביהם את החזקה של רוב בעילות אחר הבעל, גם אם לא כראיה, לפחות במובן שכך הציבור מחזיק אותם. וכידוע סוקלים ושורפים על החזקות.