שאלה בגמ' בברכות( מת מצווה, דחיית מצווה בפני מצווה)
ברכות יט עמוד ב בסוף העמוד:
ת"ש ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' שאני התם דכתיב ולאחותו וליגמר מינה שב ואל תעשה שאני
כתוב שאם אדם הלך לשחוט את פסחו או למול בנו ומת לו אחד משבעת הקרובים אז לפי השיטה שאמרנו לא יטמא אז כמו שלא נטמא לאחד משבעת הקרובים לא יטמא למת מצווה? תלמוד לומר לאחותו שלאחותו הוא לא מטמא
עכשיו השאלה שלי אם נגיד אחותו מתה והוא הקרוב היחיד שיש לה (אם הוא לו היה היא הייתה מת מצווה) אז יוצא מפה שלא יקבור אותה כי היא לא מת מצווה ועכשיו בגלל שהוא לא יקבור אותה כביכול היא עכשיו מת מצווה או משהו כזה?!