מבט נוסף על קרנבל רבין (טור 423)

בס"ד

לפני כמה ימים שלחו לי (תודה לידידי שמואל קרן) דברים שכתב בפייסבוק הרב אילעי עופרן, רבה של קבוצת יבנה וראש מכינה קדם צבאית. הוא כתב ביום רצח רבין דהשתא פוסט שהצליח לעורר בי כמה מחשבות נוספות בנושאים הללו, והעמיד  את מסקנותיי אלו בסימן שאלה. אבל אל דאגה, בסופו של דבר לא חזרתי בי. משנה לא זזה ממקומה. וזה החילי בעז"ה.

סיכום התייחסויותיי הקודמות

לא פעם כבר כתבתי שרצח רבין לא נראה לי חמור יותר מכל רצח אחר. להיפך, כאן לפחות היה מניע אידאליסטי בבסיס הרצח, ולא אינטרסנטי כמקובל בשאר מעשי רצח על בסיס אינטרס כסף או כוח, או על בסיס כעס על רקע רומנטי, או שתפסו לך מקום חניה, או כל מניע  'נעלה' אחר, או סתם רשעות לשמה. יגאל עמיר טעה לדעתי ואפילו עשה מעשה חמור, אבל לפחות עשה מעשה שלמיטב שיפוטו היה נעלה ולטובת הכלל, וכמובן היה מוכן לשלם את מלוא המחיר האישי (הרי היה ברור לו שהוא לא ייצא חי מזה ולא ייהנה בעצמו מפירות מעשהו). אז במה הוא גרוע משאר רוצחים?

גם על הטראומה שמעבירים אותנו סביב הרצח כבר עמדתי בעבר. זו נראית לי היסטריה מגוחכת ומעוררת רחמים, שבמקרים רבים מונעת מאג'נדה פוליטית (גם אם לא תמיד מודעת), מוואקום ערכי ומסתם אובדן עשתונות. דווקא בגלל העובדה שמדובר כאן ברוצח שראוי להרבה הערכה, בטח יותר מכל רוצח אחר שלא זכאי לה כלל, ההיסטריה מעידה שאין כאן מניעים ענייניים. גם מהמשבר של נוער הנרות ושאר אומללים לא חסכתי את שבטי. כתבתי שהתופעות הללו מעוררות בי חמלה ואפילו קצת משעשעות אותי (אל תגלו להם. לא יפה לתפוס אדם בשעת צערו). אני מבין שאנשים מחפשים דמות אב, אדמו"ר ומורה דרך בתוך הוואקום החילוני, ולצערי (וצערם) לא מצאו משהו טוב יותר מהג'ינג'י ההוא. לפעמים אני חושב שחסד עשה עמו יגאל עמיר שרצח אותו, ובכך הפך אותו באחת לדמות מופת היסטורית שנערצת על רבים, והקנה לו שם עולם. כך נולדה לה יש מאין "מורשת רבין". באמת רחמנות…

הפוסט של הרב עופרן

כאמור, הפוסט של הרב עופרן עורר בי מחשבות נוספות על כל העניין. וזו לשונו שם:

יש כאן נקודה חשובה. טענתו היא שחומרתו העיקרית והייחודית של המעשה אינה זה שמדובר ברצח. החומרה אינה הפגיעה בחיי אדם, גם אם הוא היה אדם חשוב (?), אלא פגיעה בכללי המשחק הדמוקרטי שיש להם חשיבות רבה לחיינו כציבור. הוא מסיים את דבריו בכך שזוהי בגידה יותר מאשר רצח. לכאורה טיעון זה מנטרל את כל טענותיי הנ"ל, שכן הוא מעביר את נקודת המבט משאלת הרצח לשאלה כללי המשחק הדמוקרטיים וחשיבותם. שימו לב שהוא אפילו עושה את ההשוואה שאני עשיתי לשאר הרוצחים, ומקבל את התייחסותי אליה. אבל, כאמור, במחשבה שנייה הגעתי למסקנה שאיני מסכים, כפי שאנסה להסביר כעת.

האם יגאל עמיר פגע בדמוקרטיה?

יגאל עמיר ודאי לא קיבל את כללי הדמוקרטיה. אין ספק שהוא ניסה לשנות את המצב בדרך שהיא מחוץ לכללים. אבל דברים כאלה נעשים יום יום על ידי לא מעט אנשים ומוסדות. רבים טוענים שאפילו בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק לפעמים עושים זאת. אחרים אומרים שיש פוליטיקאים ואנשי תקשורת שעושים זאת (כל אחד מהצד שלו). כל אלו אמנם לא רוצחים, אבל אם חומרת המעשה של עמיר אינה הרצח אלא הפגיעה במרקם הדמוקרטי, אני לא רואה מדוע המעשה שלו חמור יותר מאחרים שעושים זאת. אין ספק שהייתה לו כוונה לפגוע בדמוקרטיה ולפעול בדרכים לא לגיטימיות, אבל בטור 372 כבר עמדתי על כך שבבואנו לשפוט אדם במישור המוסרי ראוי לשפוט אותו לשיטתו. למעלה כבר ציינתי, שיגאל עמיר כנראה האמין באמת ובתמים בצדקת מעשהו (בבחינת "עת לעשות לה' ", לשיטתו). בה במידה, אני מניח שעיתונאים, פוליטיקאים, או משפטנים שפועלים בדרכים שנראות לפעמים לאנשים לא לגיטימיות, בדרך כלל מאמינים בצדקתם.

המסקנה שלי שבמישור הכוונות קשה לשפוט את יגאל עמיר ביתר חומרה לעומת מוסדות או אנשים אחרים. אם כך, עלינו לעבור ממישור הכוונות למישור התוצאות. כבר כאן אומר ששיפוט של אדם אמור להיעשות על בסיס כוונותיו ומטרותיו והכרעותיו. התוצאות הן פועל יוצא, ולא נכון לשפוט אדם על פיהן. אבל התוצאות יכולות אולי להצדיק את הג'יהאד שמתחולל כאן נגד יגאל עמיר (וילדיו הרעיוניים, על פי לפיד. ראו בהמשך). החשש מפגיעה בדמוקרטיה  מצדיק יום זיכרון בכל שנה, נהי וקינות על מורשת רבין הצדיק שהסתלק, והשמצת הרוצח "הנתעב" (חובה תמיד להוסיף. יש רוצחים לא נתעבים, אלו שעושים זאת בגלל כסף, כעס, כבוד וכדומה). אני לא חושב שזוהי הצדקה ראויה. אני לא מוכן לשפוט אדם לחומרה בגלל חששות כלשהן, מוצדקים ככל שיהיו. שיפוט של אדם צריך להיעשות לי מעשיו ומניעיו. אבל אני יכול אולי להבין קצת את אלו שסוברים אחרת.

אלא שגם במישור התוצאתי המצב אינו פשוט. האם באמת היו למעשהו של עמיר תוצאות כה חמורות? מהן? הפעולות הנ"ל של עיתונאים, פוליטיקאים ואנשי מערכת המשפט, יש להן השפעה גדולה על החברה והתנהלותה. הן עלולות לגרום נזקים כבדים לדמוקרטיה שלנו, ויש שיאמרו שהן כבר עושות זאת בפועל. האם יגאל עמיר פגע יותר? (שוב, אני מתעלם בדיון הזה מכך שהמעשה שלו היה רצח.) האם תוצאות מעשהו חמורות במיוחד? האם הוא הצליח לפגוע בדמוקרטיה כפי שמשתמע ממה שכותב הרב עופרן? אומרים לנו שיגאל עמיר רצח לנו את הדמוקרטיה, את השלום, את האמון במוסדות השלטון וכדומה. אומרים שהוא יצר קיטוב חברתי ואידאולוגי בציבור, חידד את העימות בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילוניים ועוד ועוד. זוקפים לחובתו את כל חולאי החברה שלנו. האם יש צדק בדברים?

הבה נתבונן בשאלה העובדתית הזאת. מה חומרת מעשהו של עמיר מבחינת הפגיעה בדמוקרטיה?אני מדבר על התוצאות בפועל של הרצח.

מה היו תוצאות הרצח?

ככלל, דומני שההשפעה, עד כמה שהייתה, נבעה מההיסטריה הלא מוצדקת ולא מהמעשה עצמו. המעשה הזה לא ערער את הדמוקרטיה שלנו בכי הוא זה. אם משהו ערער אותה, זו הייתה ההיסטריה, ההשתלחות והקיטוב, שנוצרו בעקבותיו. בעיניי, ביבי ופרס פגעו בדמוקרטיה שלנו הרבה יותר מיגאל עמיר, למרות שרוב מעשיהם היו לגיטימיים ברמה החוקית (והם כמובן לא רצחו אף אחד). איני מדבר על השחיתות שעליה ביבי עומד לדין ופרס לא עמד לדין, אלא על התנהלותם הציבורית. אז מה? בגלל זה ביב או פרס הם בוגדים? לכן מישהו מהם אינו לגיטימי? חברה בריאה לא נותנת לאדם אחד, גם אם הוא ראש ממשלה, או רוצח ראש ממשלה, לפגוע בכללי המשחק שלה ולשנות אותם. במובן הזה, השינויים שניסו להכניס לכללי המשחק בעקבות הרצח היו הצלחה של הרצח, והם שהביאו לתוצאות הבעייתיות שלו. התגובות ההיסטריות הן ששינו את כללי המשחק ונתנו ליגאל עמיר חלק מהתוצאות שתולים בו. והרי רשימה חלקית: סתימת פיות, הסתה, השתלחות וקיטוב, אבדן האמון במוסדות השלטון, בעיתונות, במערכת המשפט והיעדר שיח הציבורי בכלל (לא שקודם היה כאן משהו הרבה יותר טוב). כל אלו הן אכן תוצאות של הרצח, אבל לא יגאל עמיר עשה זאת אלא אנחנו כולנו. במקום לשים אותו בכלא ולהמשיך בשלנו כדאשתקד, הפכנו את עמיר לדמון ואת החשש מרצח (ולא את הרצח) לכלי משחק במגרש הפוליטי, כאילו כל מי שאומר משהו שלא נראה לי הוא רוצח בפוטנציה ("מילים הורגות", עאלק), כמו גם במגרש המשפטי והתקשורתי. כל זה לא היה אמור להיווצר בעקבות הרצח, שכן התגובות הללו אינן מוצדקות. הרצח לא היה אמור לעורר שום חשש לדמוקרטיה ושום פגיעה בכלום, זה היה מעשה של איש הזוי שחשב שיוכל לשנות מהלכים מדיניים בצורה כזאת. אני לא חושב שהייתה למעשהו השפעה מדינית, אבל הייתה גם הייתה לו השפעה פוליטית וחברתית. אלא שבזה אשמים אנחנו כולנו ולא יגאל עמיר. התנפלנו עליו והשלכנו עליו את כל חטאותינו לעזאזל המדברה.

יגאל עמיר לא רצח את השלום, לא רצח את הדמוקרטיה, לא רצח את האמון במוסדות ואפילו את חופש הביטוי. כל אלו אכן התדרדרו עוד יותר מאז הרצח (אם כי היו גם קודם), אבל כאמור לא הוא עשה זאת אלא אנחנו. הדבר היחיד שנרצח על ידי יגאל עמיר היא ההנחה (גם שלי) שלא ייתכן שיהודי אזרח ישראל ירצח ראש ממשלה רצח פוליטי. ההנחה הזו אכן התבדתה, ואת זה באמת עשה יגאל עמיר עצמו. אבל אפילו זה נבע מתחושת סכנה מוחשית ששררה בציבור רחב, שלמנהיגים דאז, ובראשם רבין, היה אשם תורם משמעותי לגביה. ההתעלמות שלהם מהמחאות ומהחששות המוצדקים בציבור ממעשיהם הפזיזים (זוכרים את ה"פרופלורים"?) וממניעיהם ודרך התנהלותם שנראו מאד בעייתיים, הייתה חלק ממה שהביא לרצח. ציבור מתוסכל שקולו לא נשמע למרות שעומדים להמיט עליו אסון באופן ציני (לפחות לשיטתו), מגיב בקיצוניות. זה צפוי, גם אם מאד לא רצוי ולא לגיטימי. אז מי שרצח את ההנחה ההיא היינו אנחנו כולנו, ביחד עם יגאל עמיר.

בכל אופן, דומני שהמסקנה היחידה שמתבקשת מהרצח היא שצריך להתנהל ביתר התחשבות וזהירות, ושכעת צריך להיזהר יותר מרצח פוליטי. שום דבר בדמוקרטיה שלנו לא אמור היה להשתנות, כולל כל מה שמניתי למעלה. התגובות ההיסטריות והלא מוצדקות של כולנו לרצח הם שעשו את השינויים הללו. אני חושב שכל הבעיות הללו תמיד היו כאן, והתגובות הללו רק שיקפו אותם והעלו את כל זה אל פני השטח. הרצח לא יצר את התופעות אלא חשף אותן, אבל אנחנו מתנפלים על המקל במקום על מי שאוחז בו (=כולנו).[1]

להערכתי, אם מישהו אי פעם חשב לבצע כאן רצח פוליטי, יגאל עמיר הראה לו שאין לו סיכוי להשיג מאומה. הוא רק יירה לעצמו ברגל ויסיג לאחור את מגמותיו (יש להודות שההיסטריה הנ"ל תרמה לתוצאה הזאת, אז למרות שאינה מוצדקת יש לה תוצאות חיוביות). המסקנה היא שיגאל עמיר תרם (שלא במתכוון) למניעת רצח פוליטי עתידי. אולי מי ששואף לאנרכיה קיבל מוטיבציות לרצוח מנהיג (אם היה צריך כאלה), אבל את העידוד לזה הוא קיבל מאיתנו (שיצרנו את האנרכיה במו ידינו) ולא מיגאל עמיר.

הערה מסייגת וסיכום

ניתן לדבר על הכוונה של יגאל עמיר לפגוע בכללי המשחק, ולא על התוצאה. כוונתו מראש הייתה להשיג מטרה כלשהי באמצעי לא דמוקרטי, וזה אכן בעייתי. הבעיה הזאת היא במישור הכוונות ולא במישור התוצאות, שכאמור לא באמת היו למעשהו (אלא בגללנו). אולי בזה צודק הרב עופרן, למרות שבמישור התוצאתי איני מסכים שהייתה השלכה חמורה במיוחד למעשהו. אבל כפי שטענתי את זה ניתן להעלות כלפי כל אדם או גורם שפועל בצורות שחורגות מכללי המשחק כדי להשפיע על החברה והמדינה. למעלה הבאתי כמה וכמה דוגמאות לכך.

לסיכום, אני חושב שטענתו של הרב עופרן שחומרת מעשהו של יגאל עמיר היא הבגידה בחברה ובכלליה, היא בעייתית. אכן הייתה כאן בגידה, אבל דומני שטענתו מכסה על כעס פשוט על מעשה רצח פוליטי. פגיעה בכללי הדמוקרטיה יכולה להיעשות גם באמצעים אחרים, פחות דרמטיים מרצח, והתוצאה תהיה לא פחות חמורה (כמה דוגמאות הובאו למעלה), ולא ראיתי שמתייחסים לזה באותה צורה. אז אם יגאל עמיר הוא בוגד כולנו בוגדים. ההבדל הוא שהוא רצח, אבל כאמור על זה אין לי כלפיו טענה מיוחדת מעבר לכל רצח אחר, ואף פחות ממנו.

הערה על יאיר לפיד שליט"א

בשולי דבריי, באותו יארצייט של רבין תובב"א זצוקללה"ה, העלה שר חוצנו וראש ממשלתנו החליפי את הטענה שממשיכיו של יגאל עמיר יושבים כיום בכנסת ומקבלים לגיטימציה תקשורתית ופוליטית. כוונתו כנראה הייתה לכיוונם של סמוטריץ ובן גביר. שמעתי ברדיו את עירית לינור (שלפני שנים נראתה לי קול מרענן בתקשורת המרכזית שלנו, אבל אחרי החלפת הממשלה מתבטאת ומתייחסת כמו אחרונת הביביסטים ולא מסוגלת לראות משהו לא במשקפיים הללו), שהסבירה שאין בכנסת תומכים ברצח פוליטי, כולל האנשים הנ"ל. זה כמובן נכון, ובמושכל ראשון חשבתי שהיא צודקת בביקורתה. לכאורה נראה שיאיר לפיד שוב מנסה לרכב על הגל הפופוליסטי. אלא שמעיון בדבריו עולה שלפיד לא התכוון לרוצחים בפוטנציה. הוא דיבר על כאלה שתומכים בפגיעה בדמוקרטיה וחריגה מכלליה (למשל גזענים, ואלו שבעד אפליית ערבים), ובזה כמובן בהחלט יש ממש. במובן הזה, נראה שלפיד מניח את הנחתו של הרב עופרן, שלפיה הבעיה אצל עמיר לא הייתה הרצח אלא ההתנקשות בדמוקרטיה. אלא שכפי שטענתי למעלה לגישה כזאת יש דוגמאות רבות נוספות גם אם הן פחות קיצוניות ממעשה רצח. לכן גם לטענה הזאת איני מסכים. מסקנתי היא שלא צודק לפיד, אבל גם לא עירית לינור.

בקיצור, ייפסק קרנבל רבין והקתרזיס השמאלני המסית שמתנהל בו. שובו לכם לאהליכם.

[1] ראו בטור 388 ו-258, את הערותיי על הסרט ג'וקר.