מבט על האידאולוגיה החרדית (טור 533)

בס"ד

בטור הקודם עסקתי בקואליציה החדשה, ובין היתר טענתי שהיא אינה כה ימנית ולאומית כפי שהיא מציגה את עצמה. כך, למשל, טענתי שקשה להתייחס למרכיבים החרדיים כמרכיבים לאומיים (למרות שבטור 500 עמדתי על כך שאין לזה הרבה השלכות בימינו). כדי להדגים זאת, הפניתי שם למאמר של אליהו לוי, העונה לשם "למה ישבתם בין המשפתיים", בכתב העת האינטרנטי צריך עיון, שעוסק ביחסה של אידאולוגיה החרדית להשתתפות בממשלה ולאחריות הכרוכה בכך לאור מאמר מערכת ביתד נאמן.

שלחו לי את המאמר הזה בוואטסאפ לפני כמה ימים, וביקשו טור שמתייחס אליו. עניתי שהדעות הנדונות בו כל כך הזויות, מופרכות וילדותיות, שנראה לי קצת מיותר ואפילו מעליב לדקדק ולפלפל בהן כפי שעושה לוי. אבל במחשבה שנייה חשבתי שבכל זאת יש טעם לעסוק בזה, ולו רק מפני שבמישור האידאולוגי יש לא מעט אנשים שבאמת מאמינים בשטויות הללו, וביניהם גם אנשים חכמים ותלמידי חכמים (מה שקיבעונות יכולים לגרום לאנשים). מה עוד שכאן ישנה לכאורה השלכה מעשית להבדל האידאולוגי בין ציונות-דתית לבין חרדיות (א-ציונית או אנטי ציונית). לכן החלטתי להקדיש טור בכדי להתבונן בדברים הללו מעט יותר לעומק. בחלקו האחרון של הטור אני פשוט מביא חלק ניכר ממאמרו של לוי, שכן הוא מנסח את הדברים מצוין.

המאמר ב'יתד נאמן'

הדיון נסוב סביב מאמר המערכת של יתד נאמן, ביטאונה של מפלגת 'דגל התורה', מיום ו', כט בכסלו, שנה זו. לנוחיותכם, סרקתי את המאמר לכאן:

אמנם מדובר בפמפלט תעמולה חרדי-ליטאי שמטבע הדברים רצוף בסיסמאות והצהרות פומפוזיות שלא משקפות באמת את המציאות ולכן לא כל כך סביר לדקדק בהן ולחפש בהן משמעות מובחנת היטב. אבל דומני שהוא בהחלט מבטא את השיח האידאולוגי החרדי (לגבי הפרקטיקה, ראו להלן).

מערכת הביטאון טוענת כי השאלה האם מפלגתם היא ימין או שמאל מבוססת על אי הבנה. שאלה כזאת רלוונטית רק למי שמונע מאידאולוגיה כזו או אחרת, ושהוא אזרח מדינת ישראל ושנתון למרות רשויות השלטון שלה (הכנסת, בתי המשפט והממשלה). אבל החרדים הם אזרחי ארץ ישראל וריבונם הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו (לא פחות). הם פועלים אך ורק על פי דעת תורה של מרנן ורבנן רועי הצאן החרדי (כלומר "האורים ותומים", לא פחות).

מתברר שאותם אורים ותומים הורו להם זה מכבר לא ליטול תפקידי שרים, מפני שהאחריות של הממשלה על החלטותיה ומעשיה היא קולקטיבית (כך על פי החוק). מכיוון שהחלטות הממשלה מתקבלות שלא על פי השו"ע אלא על פי פאליטיקע (רח"ל) ולכן כוללות מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה, אין אפשרות שנציג חרדי יכהן כשר ויהיה אחראי להחלטות ומעשים אלו. בנוסף, לעתים הממשלה צריכה לקבל החלטות על יציאה למלחמה ודיני נפשות, וזה תלוי בשיקולים דקים, עדינים והרי גורל, ולכן איסור נוסף ומיוחד הוא ששר חרדי ייכנס לקבינט המדיני-ביטחוני שמקבל החלטות כאלה.

מטבע הדברים הם לא חוסכים מאתנו תיאורים ססגוניים על אופן קבלת ההחלטות של הממסד הצבאי והמדיני שלנו, שעיקרם שיקולים של כבוד ויוקרה, והדבר אינו מאפשר לחרדים יראי ה' להשתתף באחריות להם. קשה להכחיש שלצערנו לפעמים גורמי השלטון מקבלים החלטות משיקולים לא ענייניים, אבל זה קורה בכל חברה של בני אדם. בדמוקרטיה לפחות מנסים להתמודד עם זה, לפרסם ולבקר, ולעתים גם לטפל. לעומת זאת, החרדים מנסים ליצור מצג שווא כאילו ההחלטות שלהם מתקבלות אחרת. הדבר מתאפשר להם בגלל הקפדתם הידועה על חופש המידע והביטוי ועל הכחשת כל חולאי החברה החרדית ורדיפת כל מי שמעז להצביע עליהם. כידוע לכולנו, עיריית בני ברק, מודיעין עלית, או ביתר עילית, שלא לדבר על המפלגות החרדיות, מתנהלות על טהרת ההשקפה הטהורה, ולא תמצאו שם אפילו במיקרוסקופ שיקולי יוקרה וכבוד, או אינטרסים וכסף. כל מה שתשמעו אינו אלא תעמולה אנטישמית של אנטישמים חילונים-שמאלנים (בעצם, אם תקשיבו להם גם כלפי פנים, אז לא רק שמאלנים. כל החילונים). זה שח"כים נכנסים לכלא, משקרים, פועלים נגד ערכי יסוד, זה הכל עורבא פרח של חילונים. אצל אנ"ש אין דברים כאלה. בעולם החרדי הכל תורה צרופה ואין בלתה, שמתנהלת על ידי מלאכי השרת. היישר מסיני לעיריית בני ברק ולקרבות המיתלה. טוב, לגבי ניהול המלחמות המופתי שלהם קצת קשה לי לדון מסיבות מובנות (אם כי המלחמות הפוליטיות שלהם, וכאלה יש בשפע, הן דוגמאות לא רעות להתנהלותם התורנית הצרופה והטהורה). טוב, לא אכנס יותר לזבל התועמלני הזה, ואנסה לגעת במה שנחזה שם כטיעונים.

בכל אופן, המסקנה שם היא שכל מה שהתירו להם מאורי הדור ורועי הצאן הוא להיכנס לתפקידים שיאפשרו להם "להציל מן הארי ומן הדוב", או בתרגום לעברית מדוברת: לדאוג לאינטרסים הכיתתיים הצרים שלהם על חשבון הציבור, ומצדם שיישרפו כל השאר (כבר כתבתי על האידאולוגיה הזאת בטור 507 ועוד). האידאולוגיה החרדית, לפחות בשיח הפנימי שבכלל לא טורחים להסתירו (בשיח כלפי חוץ לא תמצאו אצלם ולו מילת אמת), עיקרה הוא לקחת את הכסף של כולנו ככל שיוכלו בלי אחריות לשום דבר אחר. וכך הם יוכלו להצביע על מגרעותיהם של כל אלו שעושים משהו, להסתייג מהשחיתות שלהם, ולהמשיך לנצל אותם בלי בושה. חוסר הבושה לא מלווה רק את המעשים שלהם, מתברר שהם אפילו כותבים את זה שחור על גבי עיתון בלי גרם של בושה ובלי למצמץ. בעצם תוכלו לחוש שם בגאווה המופלאה על התנהלותם ה'טהורה'. טוב, לשבחם ייאמר שהם מעולם לא ניהלו מלחמה באופן מושחת. בלתי נתפס.

קצת היסטוריה

מאז ומעולם היה מקובל שחרדים אכן לא משתתפים בממשלה. הם רק שואבים כסף, דואגים לאינטרסים שלהם ולא נושאים באחריות לכלום, כהנחיית רועי הצאן האורים ותומים. אבל בשנת 2015 נפל דבר בישראל. ליצמן רצה כדרכו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה. הוא החליט שיכהן כסגן שר הבריאות בלי שר מעליו. כך ניתן לא רק לשאוב משאבים מהציבור אלא גם ליטול חלק ברשות המבצעת בלי שום אחריות לכלום. תודו שזוהי המצאה גאונית ממש, ולהערכתי בלי רועי צאן ואורים ותומים אף אחד לא היה מצליח לעלות על הקונץ פטנט הגאוני הזה.

אלא מאי, מתברר שהאורים ותומים שלנו לא שמו לב שמאחורי חוק יסוד הממשלה שמטיל אחריות על אלו שמנהלים כאן את העניינים יש רציונל כלשהו. הלמדנות שלהם אכזבה הפעם. הרציונל הוא פשוט, ואני בטוח שעיני העדה ראו אותו מקילומטרים: אי אפשר לקבל סמכות ללא אחריות. מטילים אחריות על הממשלה בגלל שכשנותנים סמכות ללא אחריות זה מרשם בדוק להתנהלות החרדית, כלומר פעולה על פי אינטרסים בלי לתת דין וחשבון לציבור. אין פלא שזה כמובן סותר את עקרונות היסוד של השיטה המשטרית שלנו (לא יודע אם נסמכו שם על עילת הסבירות או ישירות על חוק יסוד הממשלה, אבל מבחינתי זה אותו דבר). טוב, אז בג"ץ האנטישמי, רק בגלל רדיפת חרדים כמובן, הודיע קבל עם ועולם שדבר כזה אינו אפשרי (אל חשש, עילת הסבירות עוד מעט מתבטלת. קצת אחרי שתבוטל הסבירות עצמה). אין פלא שהחרדים התקוממו על האנטישמיות הזאת. השמאלנים של בג"ץ מפריעים להם לשדוד אותנו נגד החוק ובלי לשאת באחריות למעשיהם. טפו.

מה קרה בעקבות הבג"ץ? אתם בטח תופתעו, אבל מתברר שחלק מעיני העדה החליטו שאין ברירה: אם אי אפשר לשדוד אותנו בלי אחריות אז ישדדו אותנו עם אחריות. והופה, כבמטה קסם נמצא היתר מיוחד לליצמן לכהן כשר (אל חשש, עוד מעט תבוטל הסבירות והכל יבוא על מקומו בשלום). אבל מתברר שזה היתר שמקובל רק על עין אחת של העדה. העין השנייה של העדה, כלומר המנהיגות הליטאית, לא קיבלה את רוע הגזירה ולא אישרה לנציגיה לכהן כשרים. טוב, בשביל זה יש לנו ועדת הכספים ותפקידים אחרים, וכמובן גם הסכמים שונים עם הפושעים (החילונים, הדתיים, החסידים והמזרחיים) שכן מכהנים, אל חשש.

ומכאן לימינו. לא נותר לנו אלא לחשוב על ההשתלטות העכשווית שלהם על עמדות הכוח, ועל השאיבה השיטתית של משאבי המדינה בלי חשבון ובלי שום דאגה לאף אחד אחר, כשזה נעשה בריש גלי ומהמקפצה. כעת גם החסידים לא מוכנים להיכנס לממשלה ולקבינט, משהו השתנה אצל עיני העדה כנראה, והם החליטו לחזור לשיטה הישנה והטובה של שוד ללא אחריות. מוזר בעיניי כיצד בכל זאת יש חלקים נרחבים בציבור שכועסים ולא  מוכנים להשלים עם "תוצאות הבחירות" ולקבל את דין הרוב. באמת לא בסדר מצידם.

משמעותם של הדברים

צריך להבין שיתד נאמן, בדיוק כמו פראבדה או אל אהראם, אינו עיתון בשום מובן רלוונטי. הוא ביטאון, מפני שאין בו עמדות אישיות של אדם זה או אחר, מפני שאינו מחויב לאתיקה עיתונאית אפילו בכאילו, וכמובן האמת היא הדבר האחרון שמעניין אותו. זהו שופר תעמולה של האידאולוגיה החרדית. אמנם כל זב חוטם שמצוי בנבכי החרדיות יודע שהמצג כאילו גדולי הדור שלהם קובעים את העקרונות והביטאון רק מפיץ זאת, הוא שקר, אחד מיני רבים אצלם. לביטאון הקלוקל הזה יש חלק משמעותי בקביעת האידאולוגיה, והוא אף יוצא למלחמות תקיפות נגד מי מגדולי הדור שחורג ממנה (ע"ע ר' אהרן לייב שטיינמן, קצת לפני שהתמנה לגדול הדור והתיישר). במידה רבה, הביטאון הוא זה שממנה את גדולי הדור. כך שיש כאן סימביוזה מופלאה בין תפקודו כמייצר האידאולוגיה לבין מצג השווא שהוא מנסה ליצור כאילו הוא רק שופר של אלו שקובעים אותה, בבחינת "זה לא אני זה הוא". ואם תשאלו את מאורי הגולה לדעתם על האידאולוגיה המושחתת והמנוולת הזאת, אז קודם כל לא תצליחו כי הם לא מתראיינים. וגם אם כן תצליחו יסבירו לכם שהם אישית דווקא לא בעד זה, אבל לא הכל בידם.

בכל אופן, מכאן תבינו שדווקא כאשר בביטאון הזה נכתב מאמר מערכת כלשהו שעוסק ביסודות האידאולוגיה החרדית, הוא בהחלט מבטא ובעצם מעצב את התפיסה האידאולוגית של הציבור ולא עמדה של אדם או קבוצה מסוימת. שם גם בדרך כלל אין שקרים (השקרים הם כשמדברים עם האחרים לא כלפי פנים). כך גם יש לקרוא את הפמפלט שהובא למעלה.

זה באשר לאידאולוגיה. לשבחם של בני דודנו החרדים ייאמר שכפי שתיארתי בטור 507, בפועל זה לא באמת מתנהל לגמרי כך, מכמה סיבות. בכל זאת יש מציאות וצריך להתחשב בה. לפעמים אפילו מתעורר בהם מצפון כלשהו, והם מבינים שכך אי אפשר להתנהל למעשה. אז הם מסתפקים בהצהרות אידאולוגיות פומפוזיות על אזרחות של הארץ ולא של המדינה כשהקב"ה באמצעות רועי הצאן הוא ולא מלאך מהווה את שלוש רשויות השלטון, למרות שבפועל ההתנהלות מעט שונה. מה שעלול לגרום לבלבול הוא התחושה המוטעית שהחרדיות היא תנועה אידאולוגית. כתבתי לא פעם שלחרדיות יש כמובן אידאולוגיה, אבל זו תנועה מאד לא אידאולוגית. בניגוד לחרד"לים, הם מאד פרגמטיים, ויש להם מוכנות אינסופית כמעט לחיות בשניות. הם יכולים להצהיר בדבקות משהו אחד ולפעול למעשה באופן לגמרי שונה, ויש בהחלט מקום לדרוש זאת לשבח (פרגמטיות היא גישה נכונה לחיים) וגם לגנאי (שקרים ואיבון שמרני קצת פחות מומלצים), ואלו ואלו דברי אלוהים חיים. כשמישהו בכל זאת מצביע על סתירה כלשהי, אין צורך להתרגש. זה פשוט תוצר של שגב דעתם הרחבה של מאורי הגולה ורועי הצאן, וכידוע אורים ותומים אינם נתונים לממשלת הלוגיקה ולא אמורים להיות עקביים או מנומקים, וגם לא מוסריים, ובטח לא לתת דין וחשבון לאף אחד. כמה נוח.

ועדיין, למרות שבפועל הם לא לגמרי כנופיית שודדים (אלא רק חלקית), מבחינתי בכל זאת מטריד מאד לשמוע שזו האידאולוגיה המוצהרת שלהם. להחזיק בלי בושה ובריש גלי באידאולוגיה של כנופיית שודדים, גם אם לא מיישמים אותה במלואה, זהו ביטוי לפחיתות ערכית ואנושית. באותם מקומות שבהם האידאולוגיה כן מיושמת (כמו בימים אלו ממש שניתן לחוש בה באצבעות), זה ודאי מטריד. ומה שהכי מוזר ומטריד בעיניי הוא שכולנו התרגלנו לכלול את הקבוצות האנטי ציוניות ואנטי לאומיות ואנטי אתיות הללו במה שמכונה כיום "המחנה הלאומי". אם המפלגות הללו הן "לאומיות" איני יודע מהי עמדה 'לא לאומית'. נדמה לי שאפילו אחמד טיבי יותר מחויב מהם לטובתה של המדינה. לגבי מנסור עבאס, אין לי ספק שכך.

ביקורת

מה בדיוק הבעיה באידאולוגיה הזאת? מעבר למוסר השודדים וחוסר הבושה שעליהם כבר עמדתי למעלה, יש כאן גם חשיבה אינפנטילית למדיי. הרי מתנהלות כאן מלחמות, והן מאיימות גם על החרדים (למרות שר"ח קנייבסקי הבטיח שלאף חרדי לא יאונה כל רע) ונופלים בהן חללים למען כולנו. אז מי בדיוק אמור לנהל אותן? כפי שאליהו לוי מעיר, השאלה אינה האם החילונים יכולים לנהל את המלחמות אלא מדוע שהחרדים לא ינהלו אותן והאם הם כן יכולים לעשות זאת? הוא מביא שם שאלה של הרב גולדוויכט שהופנתה למנהיגות החרדית דאז (תחילת שנות החמישים), ובתשובה אליה התגלעה מחלוקת בין הגרי"ז, שטען שאין לנו סמכות ויכולת לנהל מלחמות גם אם תהיה לחרדים שליטה במדינה (ה' ישמור ויציל), לחזו"א שטען שכשתינתן לנו הסמכות נמצא גם את היכולות. אני בכלל לא בטוח שהדברים אכן נאמרו כפי שהם מובאים בשמם, שכן אני מעריך את שני האישים הללו יותר מדיי בשביל להאמין שהם אמרו זאת. זו נראית לי ממש לשון הרע עליהם, בפרט ביחס לדברי הגרי"ז. אולי הוא פלט זאת כבדיחה או חידוד, אבל בציבור החרדי צריך להיזהר כי כל חידוד כזה נעשה "דעת תורה" והופך לעיקר אידאולוגי שמצוטט בהערצה ובדבקות עיוורת עד ימינו ועד בכלל (אם כי, כאמור, יישומו יותר גמיש).

מה הבעיה בדברים הללו? אם יש לך ביקורת על אופן ניהול המלחמה (בפרט כשזה בא מתוך מומחיות וניסיון עשיר בתחום הזה, שנצבר בלמדנות הישיבתית לאורך ההיסטוריה), למה אינך עושה משהו כדי לשפר זאת? בוא תגיד אתה איך לדעתך נכון לנהל זאת? האם הדרך הראויה היא לשלוח אחרים למות או אפילו את עצמך למות בגלל החלטות לא ראויות שמקבל השלטון? להיכן נעלמה "ההצלה מן הארי והדוב"? ילד קטן שנתקל באיום נוהג לעתים לטמון את ראשו בחול ולומר שאין מלחמות ולא צריך לטפל בהן, לא להשתתף בהן וגם לא לנהל אותן. כאילו אם הוא יתחבא המלחמה תיעלם. אבל מאדם שעבר את גיל חמש, ובטח אם הוא רועה הצאן, מאור עיני העדה ואורים ותומים ושאר שבחים מינוריים וריאליים כגון דא, הייתי מצפה לגישה מעט יותר בוגרת. מתברר שאני כנראה לא ריאלי, כנראה מפני שב'קצות' אין מילה על זה.

נראה שלשיטתם אם בא אליך אדם ומכוון אליך רובה, אתה תאמר שאין לך סמכות להתגונן ולכן תקבל על עצמך את הדין בהכנעה. מה פשר הטמטום הזה? מזכיר קצת את הדילמה של "עד רדתה" לגבי המלחמה בשבת. וכי התגוננות והצלת חיינו דורשת סמכות ומיומנות מיוחדת? עושים מה שיכולים. יתר על כן, האם מישהו חושב ברצינות שבעבר ליהודים היו יכולות גבוהות יותר בניהול מלחמות (מודרניות)? האם יש ירידת הדורות גם באסטרטגיה? או שמא לדעת מישהו צריך לנהל את המלחמה על פי מדרשי ההלכה ומידות הדרש והמיומנות הזאת אבדה מאתנו ולכן יתומים היינו ואין אב?

אני משתאה איך אדם שעבר לא מזמן את גיל שנתיים מוכן לקנות את אוסף ההבלים לגבי אזרחות בארץ ישראל ולא של מדינת ישראל, ולגבי היותנו תחת ריבונותו של הקב"ה ולא של רשויות השלטון (שכעת נמצאות בשליטתם כמובן. לפעמים נראה שגם הקב"ה כך)? אתם בטוחים שלא מדובר בעלון של גן צילי אלא בדברים שאומר או כותב אדם מבוגר? האם מישהו יכול להעלות בדעתו שאלו דברי אלוהים חיים שנמסרים לנו היישר מפי הגבורה? אם כן, אז הגיע הזמן שהקב"ה יתבגר כבר. אוסף אנשים שחלקם בעלי אינטליגנציה גבוהה שעוסקים רוב ימיהם בניתוח למדני של סוגיות סבוכות, פולטים שטויות ברמה שהייתה מעליבה את רבקי הקטנה בגן צילי, קוראים לזה "דעת תורה" ורואים בזה משנה אידאולוגיה סדורה ושיטתית, מאמינים שבאמת אפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו מאמין בשטויות הילדותיות והמרושעות הללו, והציבור הולך אחריהם כסומא בארובה. כבר כתבתי לא פעם על התופעה של למדנים משובחים שיכולים לתת שיעור כללי מרשים מאד, ובה בעת לדבר שטויות ילדותיות ולהורות הוראות מזעזעות במישור המוסרי בתחומים אחרים (ראו למשל את דבריי על תפקידם הקונסטרוקטיבי של בעל'בתים בטור 62). לא רק התוכן בלתי נתפס כאן, אלא לא פחות מכך גם היחס שהוא מקבל.

לסיום אביא כלשונו את חלקו האחרון של מאמרו הנ"ל של אליהו לוי:

קשה לבוא בתביעה למערכת "יתד נאמן". מצב העניינים אכן מבלבל מאד. ההשקפה שלאורה גדלנו עוצבה ונוסחה בתנאים אחרים לחלוטין משל היום. הוויכוחים בין החזו"א לרב מבריסק התקיימו בזמן שגם בעל הדמיון הפרוע ביותר לא העלה בדעתו שהחרדים יהיו כאן רוב. שאלתו של הרב גולדוויכט היתה אכן בבחינת "הלכתא למשיחא". מצב העניינים הנוכחי, שמציעים לחרדים להצטרף לקבינט המדיני־בטחוני, תופס אותנו בלתי מוכנים.

אנו יודעים היטב איך להתנהל כאשר רודפים אותנו. אנו מתורגלים למופת למצבי חירום. עוד לפני שהאזעקה מתחילה להישמע, אנו מאורגנים כבר בטור הצועד בסך אל המקלטים. ומשם, מן המקלט, מאחורי השוחות, אנו יודעים להשתמש היטב במערכי ההגנה המשוכללים שלנו, שטיפחנו במשך דורות ארוכים. המצב כעת, שלא די שאיננו נרדפים אלא שהכוח נמצא בידיים שלנו – הוא חלומי ממש. היינו כחולמים. אנו מסתובבים סהרוריים, לא יודעים אם מדובר בטריק שנועד להפיל אותנו או בהבטחה ממשית. ובעיקר, איננו יודעים מה לעשות בכוח החדש.

בשל כך אנו הולכים חזרה אל הישן ומנסים להיאחז במוכר. פותחים מחדש את החזון איש, אבל דברי החזו"א אינם מתאימים למצב. ובכן, סוגרים את החזון איש והולכים לבריסקער־רב. נו, גם דברי הגרי"ז אינם בדיוק מתאימים. אז מנסים לערבב את החזו"א עם הבריסקער־רב, ומה שיוצא הוא רועי לוט. והיפרד נא מעלי…

האם זה רציני? האם מה שרצו גדולי ישראל הנ"ל הוא לעשות מאתנו רועי לוט? איזו מין גישה רשלנית היא זו? באותו טור נכתב כי שאלות ש"חיי אדם תלויים בהן, שאלות של פיקוח נפש בין חיים למוות" הן שאלות שלא ניתן להכריע בהן כלאחר יד, אלא גדולי התורה צריכים להידרש אליהן ולהוציא בהן משפט לפי דין תורה. האם איננו נמצאים כעת במצב זה, שמונחות לפתחנו שאלות של חיים ומוות? הזמן לענות לשאלה זו הוא עכשיו.

"יתד נאמן" מתחמק בצורה לא אלגנטית במיוחד מהשאלה מה נעשה ביום שנהיה רוב. הוא מעדיף להאשים את "ראשי השלטון עוכרי הדת" במקום להודות שאין לו תשובה לשאלה זו. מי הם אותם "ראשי השלטון עוכרי הדת" שעל ידם נפטר "יתד נאמן" מאחריות? האם חברי הליכוד הם "עוכרי הדת"? חברי מפלגת "הציונות הדתית"? או שמא הוא מתכוון דוקא לחברי מפלגת ש"ס? האויבים הגדולים של הדת, מפלגת מר"צ, לא עברו את אחוז החסימה, וכל שאר המחנה האנטי־דתי מלקק את פצעיו באופוזיציה. על אילו "עוכרי דת" הוא מדבר בדיוק?

אין מנוס מלהודות ש"יתד נאמן" ממחזר טענות ישנות כדי להתחמק מאחריות. הוא מסרב להישיר מבט ולעסוק בשאלות הקשות: מה עמדתנו העקרונית בנושאי ביטחון? מה עמדתנו העקרונית בנושאי כלכלה? מה עמדתנו העקרונית בנושאי פנים? אלו הן שאלות של חיים ומוות ולהכרעות שלנו בהן יש השלכות כבדות משקל. אנו מקבלים החלטות לגבי נושאים אלו. איננו מתגייסים לצבא, וזוהי החלטה בנושא ביטחון. איננו מכוונים את ילדינו לתעסוקה, וזוהי החלטה בנושא כלכלה. אנו לוקחים תקציבים מן המדינה משל היו הם "ארי ודוב", וזוהי החלטה בנושא פנים. אלו בחירות קשות, וקשה לומר שהן בחירה בחיים. אנו מגלגלים עיניים בצדקנות ונתלים בדברי גדולי ישראל שנאמרו בסיטואציה אחרת לחלוטין; מעמידים פנים שאנו מצויים באותו מצב כבימי החזו"א והרב מבריסק, ומתכחשים לכך שבעל כרחנו אנו מקבלים החלטות בנושאי חיים ומוות, שלא על פי דעת תורה.

אבל גם אם "יתד נאמן" ימשיך להתעלם מהמציאות, המציאות לא תעלים פנים ממנו. הרעיון של "היפרד נא מעלי" אינו אפשרי. גם הרעיון של "רועי לוט" אינו בר קיימא. "יתד נאמן" מבקש להציל "מזוטו של ים ושלוליתו של נהר" וזהו אכן דימוי נפלא, כי לפי התנהגות שהוא ממליץ עליה, הקופה הציבורית אכן תהפוך למערבולת מסחררת הבולעת במהירות כל מה שנכנס אליה. אם נמשיך להתנהג כמו ש"יתד נאמן" ממליץ, נגלה מהר מאד שלא נשאר דבר במאורת הארי והדוב. הם הסתלקו והלכו להם, ואנו נשארנו עם הקופה כולה, רק שלדאבון לב לא נותר עוד מה להציל ממנה.

מי ימלא את הקופה כשלא יישארו עוד ארי ודוב? "יתד נאמן" מסרב לענות. מי יגן על המדינה כשלא יהיו כבר ארי ודוב? "יתד נאמן" מסרב לענות.

לא, "יתד נאמן", השאלה אינה "למה תתראו?". השאלה שעלינו לשאול את עצמנו כעת היא "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?". איננו יכולים להחזיק בו זמנית גם בעמדת הרב מבריסק וגם בעמדת החזון איש. אם אנו נאמנים לדרך החזון איש, עלינו להתחיל לשאת באחריות. אם אנו נאמנים לדרך הרב מבריסק, עלינו לחדול מלקחת תקציבי מדינה. אי אפשר גם וגם.

לוי מקפיד לשמור על כבודם של החזו"א והרב מבריסק ויוצא חוצץ רק נגד יתד נאמן שממשיך לצטט אותם ולכתוב את דבריהם כאילו הם ישימים עד ימינו. כשלעצמי איני יכול להאמין שכך הם אמרו גם אז. מדובר בשני אישים תורניים בלתי רגילים וכמובן גם חכמים מאד, ולכן אני בספק רב האם הם באמת אמרו את הדברים כפי שהם מובאים בשמם (הדברים שמובאים בשם החזו"א איכשהו קצת קרובים יותר לסביר, אבל הדברים שמובאים בשם הגרי"ז הם ממש הבל). בכל אופן, הדברים כשלעצמם ואלו שמתייחסים אליהם ברצינות בהחלט הרוויחו ביושר את הביקורת הזאת.