מבט על מצעדי יום ירושלים + מצעד שפוי אחד (טור 566)

בס"ד

מוקדש לאשתי היקרה דפנה,

שהתריעה על תופעות דומות בלוד.

 

טוב, אין ברירה כי יום ירושלים עוד מעט חולף. אז הרי לכם עוד טור אקטואלי קצר וצפוף.

שמעתי היום ראיון ברדיו עם ידידתי מנוער, יהודית אופנהיימר, מנכ"לית עמותת השמאל 'עיר עמים'. יהודית היא בת אולפנת כפר פינס והייתה מדריכה איתי בסניף 'בני עקיבא' שהקמנו בכרכור. אין לי קשר עמה כבר שנים רבות, ושמעתי בראיון שכיום היא כבר התרחקה מתפיסות העולם הללו. היא דיברה שם על מצעד/ריקוד הדגלים, ותיארה אותו כאירוע פשיסטי מתמשך ודוחה. במקרה דומה הייתי דוחה את הדברים על הסף ותולה אותם ברגישות שמאלנית אופיינית, אבל למשמע דבריה אלו דווקא לא חשבתי כך, מסיבות שאפרט עוד מעט.

שלוש טראומות

בעקבות דבריה נזכרתי בטראומה שחוויתי בעצמי בריקוד דגלים כזה. במקביל נזכרתי היום באירועים טראומטיים נוספים שחוויתי לאורך תולדות חיי הלא כל כך קצרות, ובסך הכל נזכרתי בשלושה.

הראשון היה בלילה בהיר אחד באמצע שנות השבעים העליזות, ואני עוד תלמיד תיכון (במדרשיה). נענו בשיירת מכוניות ארוכה מאד בדרך להתנחל בנבי צלאח (לימים, נוה צוף). בראשנו היה לא אחר מאשר מאיר הר ציון האגדי עם כמה מחבריו מהבקעה, והם הובילו שיירה של מאות מכוניות אזרחיות בלילה על דרכי עפר בהרים בלי אורות, כשהמשטרה והצבא ממלאים את השטח במחסומים. לא יאומן אבל ממש כמו באגדות הצלחנו לנוע ללא אורות בלי שיתפסו אותנו לאורך קילומטרים רבים בשבילי עפר על הרי טרשים קרחים, עד שנפלנו על מחסום צבאי שהיה מאויש בכמה טירונים עולים חדשים עם המ"כ שלהם. ברגע שהתברר שהם לא מתכוונים לתת לנו לעבור, מאיר הר ציון וחבריו לא היססו לרגע, פשוט ירדו מהרכב העיפו אותם מהדרך הצידה והעבירו את כולנו דרך המחסום. כילד זה הותיר בי חותם טראומטי בל יימחה, איך אנחנו עושים זאת לחיילים שלנו. לימים חשבתי שאולי זה לא היה עד כדי כך נורא, אבל במבט שלי מאז זה בהחלט הותיר בי טראומה שאני זוכר היטב עד היום.

האירוע השני היה כמה שנים מאוחר יותר, עת הייתי תלמיד בישיבת הר עציון. בשבת ארגון באותה שנה נשלחתי לכהן פאר כשליח ההנהלה הארצית של בני עקיבא במושב אביבים על גבול לבנון (לא הרבה שנים אחרי הטבח בילדיהם). אותה שבת לא תמוש מזיכרוני. נתקלתי בנחשלות מטורפת שלא הכרתי כמוה ולא הייתי מאמין שניתן למצוא אותה בארץ הקודש במאה העשרים. הייתה שבת מייאשת ממש, כשלא ניתן היה לדבר עם אף אחד למעט כמה ילדים, כשמבחוץ צעירי המושב, בוגרי צבא עם תלמידי תיכון פשוט מנפצים באופן שיטתי את חלונות הסניף. שמעתי סיפורים מזעזעים על ההתנהלות השוטפת של בנות השירות הלאומי שם, מול הורים והחניכים, ונחרדתי ממש. ושוב, הייתי צעיר מאד ולא מאד הכרתי עולמות אחרים משלי (אם כי לאורך השנים הייתי פעיל בחברות שונות וביישובים שונים, כמו אור עקיבא, כרכור ועוד), ואולי הטראומה הייתה מופרזת (אם כי אני מעריך שלא מאד).

האירוע השלישי היה כשכבר הייתי אדם בוגר, ולכן איני חושב שהטראומה ההיא הייתה גם היא בגלל גילי הצעיר. באותה עת כיהנתי פאר כר"מ בישיבת ההסדר בירוחם (לפני כעשרים וחמש שנה), ונסעתי עם תלמידים ור"מים בישיבת ירוחם למצעד הדגלים ביום ירושלים. כילד יצא לי להשתתף בריקודים שיצאו מ'מרכז הרב' אל הכותל לאורך כל הלילה, וזה זכור לי כאירוע מעייף למדיי אבל לא מאד מזיק. לאומנות קלה ועליזה לשובב את לב הנוער. לעומת זאת, מצעד הדגלים שאני מדבר עליו היה ממש מזעזע. אירוע פשיסטי מחריד, שבו האוויר היה טעון במתח פשיסטי. הדגלים שימשו שם להפגנת ריבונות אלימה, השירה והאווירה לא תנו מקום לפרשנויות. מאז לא הייתי שוב באירועים הללו, וכנראה שגם לא אהיה. אבל העדויות שאני שומע מדברות על הסלמה של הלאומנות המשתוללת שם, ולאור חוויותיי הנ"ל אני יכול לגמרי להאמין לזה.

אני לא חושב שניחנתי ברגישות יתר. אני גם לא איש שמאל, ואז הייתי כזה עוד פחות מהיום. אין לי שום בעיה עם הכיבוש (אם כי אני מוכן להתפשר לגביו אם תהיה בזה תועלת ביטחונית). אני לגמרי בעד להיכנס בערבים מתפרעים ובמחבלים בכוח רב כשצריך לעשות זאת וגם מתקומם כנגד ההכלה והסובלנות של הממשלה והצבא כלפי מעשים של ערבים ישראלים וכמובן גם של פלסטינאים מבחוץ (עזה ויו"ש). אבל בלי שום קשר לכל זה, וממש לא בגלל רגישות שמאלנית, אני יכול לומר שזו הייתה פשוט חוויה מחרידה. לא יכולתי שלא להיזכר בסיפורים על מצעדים לאומניים במקומות אחרים שלא אזכיר אותם כדי לא להרגיז עוד יותר את קוראיי (למען האמת, גם אני אז הבחנתי במגמות מסוימות, כמו יאיר גולן). כתבתי כאן בעבר שיש לי תחושות דומות כשאני רואה דגל ישראל בבית כנסת, ובפרט כשרוקדים איתו שם באקסטזה. הלאומנות הזאת שמקדשת ענייני חולין ומשרבבת לתוכם אקסטזות דתיות דוחה ומדאיגה אותי מאד.

אני חוזר לדבריה של יהודית אופנהיימר. היא תיארה שם שירה של "יישרף לכם הכפר", "מוחמד מת", ושאר פנינים פואטיות, כשכל זה נעשה על ראשם של הערבים במחוזות שבהם הם חיים (ברובע המוסלמי) עם דגלי ישראל מונפים לנקר את עיניהם, תוך התעללות וגרימת נזק לחנויות ולקונים, דבר שהביא את המשטרה לימים לאסור פתיחת חנויות וכניסת ערבים לשטחי ה"ריקוד". ושוב, אם לא הייתה לי את החוויה ההיא הייתי דוחה את התיאור הזה כהפרזה שמאלנית. אבל לאור האמור אני מעריך שזה לא המצב.

מה רע בזה?

תאמרו: מה רע בזה? אנשים מביעים את גאוותם הלאומית, ושהערבים שנפגעים מזה יאכלו את הכובע. הם רוצים להשמיד אותנו ואינם לויאליים למדינה, אז למה אני צריך להתנהג כלפיהם ברגישות. זו מדיניות הגשת הלחי השנייה שמתאימה לנוצרים. לנו יש מסורת אחרת.

כבר אמרתי לכם שאיני שמאלני. אני לגמרי מסכים לתיאור הזה של הערבים. אני לא מקבל את הטענות בשם התקינות הפוליטית שרוב הערבים רוצים בשלום ואינם מחבלים, ורק מחפשים חיים שלווים. ובטח לא את הטענות שמעשיהם מבוצעים בגללנו ובאשמתנו. לדעתי הטענות שהרוב רוצים חיים טובים ואינם מחבלים נכונות עובדתית, אבל לא רלוונטיות. כציבור הם כן רוצים להשמיד אותנו. כציבור רובם ככולם עוינים למדינה ולתושביה היהודים. למיטב הבנתי הזהות הלאומית (עאלק) שלהם בנויה בעיקר מהרצון הזה להשמידנו. חוץ מזה אין להם הרבה מאפיינים משותפים נוספים, ואין פלא שהזהות הזאת גובשה בעיקר אחרי שהגענו לכאן והצבנו בפניהם את האתגר המאחד הזה (להשמיד אותנו). אם כך, קל להבין מניין בא הצורך להפגין מולם את גאוותנו הלאומית ואת הכיבוש והריבונות (הלא קיימת) שלנו בירושלים. יתר על כן, לדעתי ההפגנות הללו נעשות מול הערבים אבל פונות בעיקר פנימה, כמחאה על היעדר הריבונות והמשילות הישראלית בירושלים.

אם היה מדובר בהפגנה שחורתת את העניינים הללו על דגלה, הייתי שותק. אבל כל אלו מניעי עומק. על פני השטח המצעד הזה הוא השתוללות לאומנית דוחה. הבעיה שלי אינה רק הפגיעה בערבים (שבעיניי אינה נכונה טקטית וגם דוחה אנושית), אלא מה שזה עושה ומבטא לגבי נפשנו שלנו. השתוללות לאומנית היא עדריות מכוערת, בלי קשר לשאלה האם ובמי היא פוגעת. אני לא מוכן להשתייך לעדר משתולל, גם לא למען יצירת זהות וביטחון בצדקת הדרך. זו תהום אנושית שאיני מוכן לרדת אליה. ההשתוללות במצעדים פשיסטיים אחרים הייתה מגונה לא רק בגלל תוצאותיה. היא עצמה הייתה דוחה ובהמית. כשאתה רואה המון משתולל, בעיקר סביב רעיונות לאומניים, אתה פוגש את הרבדים הנמוכים ביותר שלנו כבני אדם, ולכן בלי שום קשר לשאלה מה ייצא מזה ובמי זה פוגע, מדובר באירוע בעייתי שלא מומלץ להשתתף בו ולהזדהות עמו.

השתוללויות נוסח לה פמילייה, גם אם ניתן להבין מניין הן באות ומה הן מבטאות, הן בהמיות מרוכזת וצרופה. לכן גם אם מזדהים עם התסכול שמביא אליהן, לא נכון לתת להן יד. יהודית תיארה בדבריה רבנים ומחנכים שצועדים עם חניכיהם ואף אחד מהם לא מעיר להם על השירים המכוערים ועל ההשתוללות הפשיסטית. זה לא מיוחד רק לאוכלוסיית החרד"ל, אם כי יש לה השפעה מדאיגה מאד במוסדות החינוך הדתיים. לזרם הזה מצטרפים גם חניכים ומחנכים שאינם חרד"לים. הלאומנות היא רעה חולה בעולם הציוני-דתי, שמקורה אולי טהור ומגמתה ברוכה, אבל הופעותיה מכוערות ובהמיות. התסכול של היעדר ריבונות לאורך אלפי שנים, התעללויות שספגנו מהגויים, ההתנכלויות הבלתי פוסקות של הערבים וכו', מהווים אולי הסבר פסיכולוגי לתופעה, אבל ממש לא הצדקה אליה.

הגבול בין לאומנות דוחה ובהמית לבין גאווה לאומית עדינה יותר הוא דק מאד. לצערי בגלל הקושי לעשות את ההבחנה הזאת, מתייגים כל אמירה כמו אלו שלי כאן כשמאלנות ואנטי ציונות, ובעצם זה בדיוק מה שגורם לכך שהמצעד הזה הפך להיות מצעד של הציונות-הדתית ושאר הציבור מדיר רגליו ממנו. מצד הימין הדתי מוכנים לבלוע את הלאומנות המשתוללת הזאת כדי להשיג גאווה לאומית וזהות ציונית, ומצד השמאל (בעיקר החילוני) לא מוכנים לאמץ אפילו את הגאווה הלאומית ואת היחס הראוי למתפרעים ולערבים, כדי לחטוא בחטא ההפוך ולהגיע ללאומנות. חסר מאד הקוטב השפוי בין שני הקצוות הללו, שמוכן ליצור גאווה לאומית ופעולות נחרצות למימוש המשילות והריבונות, אבל לא הפגנות לאומניות דוחות ומכוערות בנוסח מצעד הדגלים.

הרחבת העניין

התופעה הזאת היא רקע למה שמתרחש מול עינינו בחודשים האחרונים, כאשר הרצון לייצר שלטון ימני-דתי-לאומי מביא את הצד הזה להשתוללות חסרת רסן וחסרת הצדקה בכל המישורים. כל המנהיגות הדתית והרבנית מוכנה לאכול את כל הצפרדעים, כמו ראש ממשלה ושרים מושחתים, העברת תקציבים חסרת רסן למטרות מזיקות, פעולות חקיקה כוחניות וחסרות הצדקה, כל זאת למען המטרות הנעלות של מסורת, יהדות (עאלק), ימין וביטחון וכו' (שרובן גם לא מושגות כמובן). כך נוצר חילול השם ברמה שלא הייתה מאז בריאת העולם. כיום בעולם יהדות דתית היא שם נרדף לגזענות, שחיתות וכוחניות. שימו לב שמדובר בכל גווני הדתיות הממוסדת: חרדים וציונים דתיים, ליטאים, חסידים וספרדים. כל אלו מוכנים שהיהדות תהפוך שם נרדף לשחיתות וכוחניות ולכל רוע מוסרי, ובצדק רב.

מנגד עומד הקוטב השני (שמכונה כאן 'שמאל', על לא עוול בכפו) שכדי להתנגד להתנהלות הבהמית וחסרת הרסן של הקואליציה מתנגד גם ליהדות ולמסורת (כל דבר הוא הדתה, וכל פעולה של הממשלה היא הרת אסון). הם מנסים להחזיק שוב בדגל ישראל כי הם מבינים שעד עכשיו הם שפכו את התינוק עם המים, וזו כבר התחלה טובה של התנהלות שפויה. אבל בינתיים ברוב המקרים שוב ושוב שני הצדדים מתפשרים עם התנהלויות בעייתיות מאד רק כדי לא להיכנס למורכבויות.

אבל החיים אינם גויאבה. הם כן מורכבים. ניתן להחזיק בערך של לאומיות בלי לאומנות. ולאידך גיסא, אפשר להתנגד לכפייה דתית בלי להתנגד ליהדות ובלי לראות בכל צעד לגיטימי כפייה, הדתה והדרה (כבר נמאס לי לשמוע את ההטפות הריקות והדמגוגיות שגורמות שוב ושוב לזילות של המושגים הללו). בטור הקודם עמדתי על כך שכמעט כל סוגיה בחיינו היא מורכבת, ועלינו להתרגל להתייחס אליה כך. ניתן להחזיק בכל עמדה מנומקת, ואין צורך לשם כך לשעבד את כל הטיעונים והדיונים למטרה הנכספת. אפשר להתנהל באופן הגיוני ובכל זאת להחזיק בשורה התחתונה הנכונה (בעינינו).

מצעד השפויים

יועז הנדל דיבר באותה תכנית לפני יהודית אופנהיימר. במונחיי שלי, ניתן לומר שהוא עמד בדבריו על כך שיום ירושלים עצמו סובל מהקיטוב שתיארתי כאן. הוא התמקד ברוב הדתי ואני מוסיף כאן את הרובד הלאומני (אני מניח שגם הוא מסכים לזה, אלא שלא נוח לו לדבר על כך בגלוי). אלו שמשתתפים במצעד הדגלים כיום הם רק אלו ששייכים לקוטב הלאומני והדתי המשתולל. האחרים מדירים רגליהם מירושלים וממצעדיה, שכן אלו קיבלו נופך בעייתי מאד. וכך נוצר קיטוב מיותר סביב נושא שהיה יכול להיות בקונצנזוס.

לשבחו אני חייב לומר שליועז הנדל יש לא מעט יוזמות בכיוונים המבורכים והשפויים הללו: הוא הקים ארגון ימני שמשגיח על התנהגותם המוסרית של חיילי צה"ל במחסומים, הוא ארגן הפגנות מימין נגד הרפורמה הקיצונית אבל בעד רפורמה הגיונית ועוד. באמת אדם חיובי שפועל בכיוונים הנכונים ונגד הדיכוטומיות המטומטמות שנוצרו אצלנו, כנראה בעידודם של בעלי עניין (כאילו שהמוסר או ההתנגדות לרפורמה שייכים לשמאלנים וחילוניים). יישר כוחו.

לענייננו, הנדל הודיע שהוא מארגן מצעד יום ירושלים כמו שהיה בעבר הרחוק (ראו דיווח כאן). מדובר באירוע לאו דווקא דתי, בלי הפרדה בין נשים לגברים, והייתי מוסיף את מה שהוא לא אמר, שזה אמור להיות אירוע שבו יחושו בנוח גם אנשים שלא חשים נוח עם ההשתוללות הלאומנית אבל כן עם גאווה לאומית ועם קשר לירושלים. אירוע שהמוקד שלו לא יהיה השתוללות והתעללות ודקירות בעין של כל הסובב, אלא הבעת שמחה על שחרור העיר. הוא יוצא הערב מחניית גן הפעמון בשעה 17:45.

גילוי נאות: אני לא חושב שאשתתף במצעד הזה, שכן טקסים, ובפרט טקסים לאומיים, לא עושים לי את זה. זה נראה לי ענין לילדים ואיני אוהב משהו שמריח מעדריות (לאומיות איכשהו בדרך כלל מריחה מזה). אני גם לא אוהב את הפתטיות שיש בטקסים ואת הדיבורים החגיגיים על ירושלים שלא נשכח לעולם ולנצח לא תחולק וכו' וכו'. אבל אין לי מאומה נגד זה במישור העקרוני. מי שזה מדבר אליו (אף אחד לא מושלם), בטח כאלה ששוקלים להצטרף למצעד האיוולת של ההשתוללות הלאומנית, מוזמנים להצטרף ליועז הנדל. אף ידי תיכון עמו. מרחוק…

31 תגובות

  1. יש לך מסקנות באשר לתפיסת עולמך הפוליטית מזה שאם לא הייתה לך את החוויה ההיא היית דוחה את התיאור הזה כ"הפרזה שמאלנית"? יכול להיות שיש עוד נושאים שאתה לא מכיר שהשמאלנים לא מפריזים?

    1. בהחלט יכול להיות. בינתיים אין לי מסקנות לגבי תפיסת עולמי. בעוונותיי אני נוהג להסיק מסקנות מטיעונים, נימוקים ועובדות.

    2. אנימגדיר עצמי כציוני הוגן (כמו לובה אליאב בזמנו) או כבטחוניסט שמאלני(כמו מאירקה פעיל. בזמנו).

      השקפת העולם הכלכלית חברתית חשובה ככאן פחות, אך אני ליברל אמריקאי או סוציאל דמוקרט צפוון אירופאי. לממשלה יש תפקיד חשוב בשרותים טובים לכל, ובבקרה עלשדר וחוק- אך רצוי שתימנע מתקידי ייצור שהשוק הפרטי טוב בהם.

      אני שמח על החזרה בתשובה של הכותב למרות שהיא חלקית-חבל שאין הרבה כמוהו….

      1. הערת אגב של הכותב מלמדת על צורת היתיחסות פוסלנית של מיעוט גדול בקרב היהודים בישראל.
        בסקר נרחב לגבי החלטות שלטון מקום המדינה הגדירו 13% את החלטת הכניסה לאוסלו כמצוינת ו ועוד 20% הגדירו אותה כטובה….. למרות התעמולה הארסית שחוגי הימין הרחבים זורעים נגדה.

  2. וואו !
    מסכים לכל מילה .
    כמעט – אי אפשר להסביר התנהגות בהמית בהיסטוריה בת אלפיים.
    המתבהמים מתבהמים בשם עצמם – לא בשם ישראל.

    1. הייתי פעמים רבות באירוע, לא ראיתי את מה שאתם מתארים, וגם אם התופעה קיימת זה בשוליים הלא רחבים. ארגון לה פמיליה שהרב מיכי מדבר עליו כלל לא קשור לאירוע אולי הם מסתפחים אליו לכל היותר…

      1. מסכים, הרוב כלל לא מתהלמים, יש ימים מסויימים בשנה שבהם מפריזים בעניינים מסויימים, אז ייתכן שהלב גואה על גדותיו יתר על המידה, ומה בכך, ישנן צרות גדולות יותר. כמו כן דווקא רבנים מזהירים מפני צועדים פרובקטיביים ובהמיים, הנה הרב אבינר מלפני כמה ימים https://www.srugim.co.il/792709-%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%93-%D7%93%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%92%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%90

  3. הרב מיכי היקר.
    סליחה אם תגובתי תתפשר כסטייה מהדיון.
    כי אני מוצא אותה קשורה אליו לחלוטין.
    כמוך. גם אני אינני איש שמאל ואין לי חיבה מיוחדת לאנשים שהיו שמחים לעשות ממני קציצות בשר.
    אך אם דיברנו על לאומנות ועל שילוב בינה לבין הדת -הטקסט שלך לעניות דעתי. כמו הרבה מלומדים ת"ח אחרים נאיבי קצת -למה אני מתכוון כשאני אומר נאיבי?
    הרי לא פעם ולא פעמיים כתבתה פעמיים על הצורך באורתדקסיה מודרנית -כל יהדות רזה -או במילים מדיוקות יותר על השילוב בין האינטואיציה הדתית לשכל הישר ולא הפעם ולא בפעמיים גם העדתה על כך שרוב הציבור שלנו הן הדתי והן החילוני -לא נמצא שם אלא נמצא במחוזות אחרים של או פומנדליזם דתי
    או אפטולגיקה דתית (מהנוסח של בנימין לאו ודומיו ) -וכפי שהיחס ללימודי חול. צריכת תרבות כללית. אמונת חכמים. שלילת כל מיני באבות ומאגיות -היא די פומנדליסטית בציבור הרחב כך גם היחס ללאומיות.
    שהרי בו נשאל את עצמנו. מאיזה מקורות כבר יכול לדלות איש ישראלי.ממוצע וירא שמיים. את יחסו לתרביות שונות? על אמת ולא יציב כמעט ואף אחד לא שמע.

    כנער מתגבר שאווירת הלאומיות שהייתה נראית לו מוגזמת. וחשב אז כירא שמיים שעליו לאחוז בדעת חכמים. -ניסיתי אז ביאוש רב לנבור בכל הספרות היהודית -דתית ולמצוא בה לו בדל של גשר אחד שיאפשר לי להביט על העולם מסביב בצורה קצת יותר מאוזנת –

    לא מצאתי אף מקור כזה.
    ה אפטולגיקה של בני לאו.לא שיכנעה אותי. וכך גם הרב אהרון ליכטנשטיין הרב סולבייציק והרב עמיטל זצ"ל שבאו מחו"ל ומעולם ליטאי יותר -הרגשתי שעם כל גדולתם והיושר האינטלקטואלי והתורני שהם ניחנים בו -כשמגיעים לנושא היחס לתרביות אחרות וללאומיות -מביאים הם מליבם חצי משפט ואינם משלימים אותו.

    אז הלכתי למקורות :
    אצל הראשונים לא מצאתי איזה אפשרות של לראות דרכם את העולם החוץ לאומי בצורה מאוזנת יותר -פה ושם היה ניתן לראות אותם ביושר אינטלקטואילי יוצא דופן מזכירים ועומדים מאחורי המשנה חכמה בגוים תאמין -משבחים את השייגעץ ההוא וההוא על תרומתו למתמטיקה לרפואה ולמדע. אך לא זזים ולו במילימיטר מהקו הכללי -עם ישראל הוא העיקר. ו הנלווים אליו שהם גרי הצדק. זוכים גם הם לתשבוחת. אבל שאר התרביות מסביב? טומאה רשעות ונוכלות גמורה. בשר חמורים בשרם . וגם התקווה שלהם לשלום. לא חס וחלילה על ידי התקרבות בין עשו ליעקב. אלא בידי כפיית מלך המשיח את מלכותו -תהיה במתכונת של נקבה תסובב גבר-כמו שעכשיו היהודים נמצאים תחת שיעבוד השייגץ. בעתיד השייגץ יעבוד והיו חוטב עצים לבן ישראל -עבדים שפחות. חוטבי עצים ושואבי מים -זה מלוא הפוטנציאל והאידיאל שחכמים זכרונם לברכה ראו בתרביות האנושיות לכל אורך ההיסטוריה.
    על החסידות ועל הקבלה אין מה לדבר בכלל -שם גם רופא חכם פילוסוף או מתמטיקאי מוזכר רק בלימוד המילים ימח שמו וזכרו . ואפילו חסידי אומות עולם וגרי צדק. הם נפשות ממקור בזוי ומלוכלך שחלילה וחס לשכוח לבן ישראל מאיפו הם מגיעים. כלומר. חלילה להפגין כלפי גר צדק או גר תושב חיבה נפשית מסוימת מעבר לגזירת הכתוב .

    כך שהחרדי הממוצע אף על פי שהוא דבק בכך שעם ישראל איננו ככל העמים ואין אמונתנו אומה אלא בתורתה-ודאי יגיע ללאומנות קיצונית. אפילו אם הוא לא קורא לה לאומנות. ואפילו אם הוא לא מקשר אותה לתורת ארץ ישראל השלמה. ולאו דווקא כי הוא יראה באחיו החילונים או הדתיים שווי ערך אליו או עם פוטנציאל להיות שווי ערך אליו -אלא כי כל שאר האנשים הם בעיניו גועל כמו עכברים או גוקים מגעילים.
    הרב קוק ובנו זכר צדיקים לברכה. לא היו ברורים בנושא הזה והשאירו לציבור שלהם כתבים שאפשר לקחת אותם לכאן ולכאן. (או אולי כפי שמנסים לומר תלמידיו הותיקים והזקנים של אותם רבנים -ניסו להנחיל לתלמידיהם אפשרות להיות גם לאומיים בכל רמ"ח איבריהם וגם אצילי נפש וחובבי סתם אדם פשוט מהשורה -בן ברית ושאינו -כמובן -הציבור הרחב קלט ובצדק לוגי לגמרי רק את החלק הדומנניטי שהם לימדו ) .

    אשאל אותך באופן פשוט :אתה באמת חושב שיש למה לצפות. ואולי אפילו שיש זכות לצפות מציבור שחי רק בין יהודים. ושאינם בני ברית שהם איובים ברובם -ולאור המקורות -להיות לא לאומניים. ומצד שני לא להיגרר לשמלאנות שטחית?
    אולי בגיל זיקנה

    1. כן, אפשר לצפות. בין היתר אני מנסה לפעול בכיוונים הללו ולכן אני כותב את הדברים.

  4. "אלו שמשתתפים במצעד הדגלים כיום הם רק אלו ששייכים לקוטב הלאומני והדתי המשתולל"
    לטענה פוגענית שכזו צריך ביסוס וראיה מעבר לביקור החד פעמי שלך לפני עשרות שנים במצעד הדגלים וציטוט של יהודית אופנהיימר שתח'.
    מנסיוני ולענ"ד (והראיה שלי אינה טובה בהרבה משלך) זו הכללה גסה שאינה מיצגת את רוב המשתתפים.

    1. אכן, מקבל. הניסוח של המשפט הזה מוגזם. זו רוח שנושבת שם, אבל לא נכון שככל המשתתפים הם כאלה.

  5. אני משתתף במצעד כל שנה וחייב למחות על הוצאת השם הרע שיש כאן. רוב מוחלט של החוגים שר שירים יפים וטובים וכמובן שמח על כיבוש העיר. חבל שאתה נתפס לסרטונים שעולים ברשת שמשחירים ככ הרבה אנשים טובים

  6. אתה כל כך מנסה להגיד שאתה לא איש שמאל אבל אני מוכרח להגיד שחלק לא קטן מאלו שמצביעים למפלגות שמאל מסכימים לגמרי עם כל מה שכתבתה כאן.
    הרוב חושבים שצריך להלחם בערבים
    המניע המרכזי להשגת שלום הוא אינטרס שלנו ולא עקיבוש
    וכו וכו
    החלוקה של ימין ושמאל לא רלוונטית יותר אלא חלוקה של פנטים וליברלים

    1. בדיוק זו הנקודה, ואני שמח שהבנת אותה, רק בלוגיקה שלך יש בעיה. זה שאנשי שמאל מסכימים לדבריי לא אומר שאלו דברי שמאלנות. אני מניח שהם מסכימים גם ש-2 ועוד 3 שווה 5, שביידן נשיא ארה"ב ושאסור לרצוח ולגנוב. הטענות כאן לא קשורות לשמאל בשום צורה.
      מעבר לזה אני מזהה בעיה קשה בהבנת הנקרא (כנראה מתוך כעס). לא כתבתי שיש בעיה בכיבוש. להיפך, כתבתי שאין לי בעיה עם הכיבוש. לא כתבתי שאין צורך להילחם בערבים, אלא להיפך. אבל כנראה מה שכתבתי לא קשור למה שאתה קראת. אדם קורא מהרהורי ליבו.
      להערתך האחרונה אני לגמרי מסכים. רק לא ברור לי כיצד זה מתיישב עם הדברים עד אליה.

    2. לא . זוהי חלוקה של אולי פנטים מצד אחד – הימין. ופנטים אחרים של דת אחרת – השמאל ( והמתחנפים אליהם) . אין שום דבר ליברלי בשמאל . יש לו דת משלו עוד יותר מטופשת ומאמיניה הם האדוקים ביותר בעולם בדתם.

    1. יהושע ענבל VS מיכי אברהם
      אפולוגטיקה במירעה
      מה לתבן את הבר?

  7. איזו צדקנות. דווקא העדר האלים והבהמי שאני ראיתי היו המפגינים מהשמאל שגם חסרי מודעות עצמית לזה. אין לי באופן אישי שום טענות לממשלה על כל הדברים שתוארו כאן כי כבר פשוט לא אכפת לי. אנשים תחת שלטון דיקטטורי של אנשים פראיים טיפשים ורקים – הלא הם פקידי המדינה השמאלנים והשמאל שדואג לשמר את המצב הזה. אין בשמאל שום עדינות ואנושיות . כמו שלגרמנים לא היה בשואה. מבחינת השמאל אנחנו לא קיימים בכלל. אנחנו לא בני אדם בשבילם אז אין פה בדיוק חילול השם. וגם למושג חילול השם בעיני הגויים כבר אין ערך כי הם בעצמם פראי אדם לא אנושיים. המזרח בפועל והמערב בצביעותו ובכסות של חליפה עניבה ונעליים אלגנטיות . בפעם הקודמת זה התפרץ בשינאת היהודים שבשואה שדווקא האומה התרבותית ביותר התנהגה בחוסר האנשויות הגדול ביותר ושום דבר לא השתנה עד היום בפועל. אם אנשים מבצעים העדפה מתקנת לאויבים שלהם על חשבון אחיהם לא אכפת שיבזזו להם את הכסף הזה לטובת צרכים מגזריים.

    הבעיה היא שלך יש חברים מהשמאל שלהם אתה חושב, כדתי לאומי קלאסי בעל רגשי נחיתות, שאתה צריך לספק להם הסברים. גם לי יש קרובי משפחה ( מבוגרים. דודים ודודות) קלי דעת כאלה שכשמתארחים אצלי הם כמובן לא מסוגלים לסגור את הפה שלהם אפילו לשעה ואם הם מעלים את הנושאים הללו אני פשוט לא מתייחס אל דבריהם ( שהם חלק מתעשיית השקר והנדסת התודעה של השמאל) ותחת זאת נותן בהם מבט מצמית עד אשר הם משתתקים במבוכה והשפלת ראש. זה עובד מצויין, הם עם הזמן למדו לכבד אותי והיום אפילו קצת מסתכלים עליי ביראה. איןלי שום רצון וצורך לתת להם הסבר על משהוא בכלל. הגיע הזמן שהימין ילמד לכבד את עצמו ולהיות עצמאי . ממילא אצל השמאל הכל אופנות ללא תוכן . פשוט לא צריך להתייחס. ההאשמות פה שלך הם כמו האשמות ליהודי שמרמה את הפריץ והגויים שהם בכלל פראי אדם ומבחינתם בפנימיותם אין ליהודים לא זכות לחיים ולא זכות לרכוש. לא אכפת מה הגויים ( והמידמים להם) חושבים כי הם לא חושבים. הם אינסטינקטים מהלכים על שתיים.

    1. אגב גם אני לא אוהב את הטקסים והמצעדים למיניהם וגם לא השתוללות ( אמנם אלו נערים ואין מה לבוא אליהם בטענות. ככה זה טבע הנעורים). אבל אני שמח שיש מישהוא שעושה את העבודה הזאת שצריכה להיעשות. ובטח שלא אתנשא עליו . זה די בוגדני יש לומר. כשהייתי צעיר יותר הזעזעתי מאלימות מהסוג הזה כלפי ערבים (הייתי נער רגיש מהסוג הזה אמנם מעולם לא שמאלני חס ושלום ) אבל כשבגרתי והבנתי את טבע האדם ונפשו – הבנתי שהערבים הם פי אלף יותר אלימים. כל אחד מהם – ביחס ליהודים – הוא פצצה שמחכה מתישהוא להתפוצץ. ולא לחינם כל הסיפורים על ערבים שעבדו אצל יהודים והיו שותפיםלהם וכמו אחים וחברים ובסוף רצחו אותם. סבא שלי עבד עם הרבה ערבים שאהבו וכיבדו אותו והוא אמר לי ( די בנחת) שהיחס אליהם צריך להיות "כבדהו וחשדהו". אסור הפנות את הגב. ולגבי הפגיעה בנפש – כאמור אלו נערים והם יגדלו .

      1. לידיעתך מאז שהמציאו את הלינק אפשר להדביק לינק במקום לכתוב שוב

        1. איזה לינק ( ומה זה ? לינק זה קישור ) ? אי אפשר לערוך את התגובות פה.

            1. ניחשתי שזו אולי כוונתך. בכל מקרה גם הרב מיכי חוזר המון על עצמו וזה בסדר. כמו שאובייקט דומם נראה שונה מכיוונים שונים וכל כיוון תורם עוד לתמונה המנטלית שלו בראש כך גם דברים מופשטים . יש להם זוויות מבט שונות מכיוונים שונים. כל נושא פה מציף את ומאיר את התובנה הזאת באור אחר. בכל מקרה זה לא מסר .אני באמת חלקית וחלקית יודע במה שאני אומר. ובכל מקרה כל מי שמגיב הוא מעביר מסר. אל תעשה פוזה של אובייקטיבי.

  8. אתה לגמרי צודק, יום ירושלים הפך להיות ביטוי של לאומניות דתית דוחה שרוצה לחגוג עליונות יהודית. החילונים הדיחו את היום הזה מהיומן שלהם כי הוא מידי יהודי ומחייב, וגם מסמל אתגר שהפך להיות סיבוך פוליטי וראשית כל הבעיות שמתמודדים היום עם החברה הערבית בארצנו. יצא לי להיות שם שנה שעברה אחרי כמעט 30 שנה שלא השתתפתי ומה שראיתי עם הבת שלי, זה בן גביר וחביריו רצים אחרי 2 ערבים ברחוב עם שנאה בעיניים. אחרי שבן גביר הופיע להראות בעלות על החג הזה, הבנתי שאיני שייך לזה כלל. החג הזה יעלם עוד מעט, לא כי הוא לא חשוב בתולדות עם ישראל אלא כמו שאמרת מפני שמדינת ישראל כבר התייאשה מהיום הזה ומסרה אותו לקיצונים. לדעתי, זה מסמל סוג של בגידה מהממשלה למתנחלים שמביעים את כעסם כלפי גוף ציוני חילוני שבוגד בזהות שלו.

  9. איני מצליח להבין אותך.

    איך תחוש אם אני אכתוב את המשפט "המשפחה של מיכי זו משפחה של יוצאים בשאלה"
    ?

    אז תרשה לי לעדכן אותך: אחוז המתפרעים והתנהגים בצורה לא מוסרית הוא נמוך בהרבה מאחוז היוצאים בשאלה במשפחה שלך.

    למה אתה מכליל ומעליל על רוב מוחץ של ציבור שבאמת הגיע רק כדי לחגוג?

  10. דמם של כ"כ הרבה יהודים חפים משפע נשפך בעשרות השנים האחרונות.
    יהודים נשחטו, נשרפו חיים בפיגועי התאבדות ונורו ודיממו למוות.
    כ"כ הרבה אנשים פצועים, נכים נפשית ופיזית בגלל אינספור מרצחים ערבים.
    ועוד לא הזכרנו את אלו שנתפסו ותוכניתם סוכלה.

    ואתה בוחר להתמקד בכמה בני תשחורת (לא חכמים במיוחד) יהודים בודדים שעושים ונדליזם ברמה נמוכה ושבכלל לא בטוח שהערבים לא התגרו בהם לפני. ובעוד כמה אלפים ששרים שירים מטומטמים.

    אתה חתיכת מנוול לא קטן בכלל.
    ואני חתיכת מטומטם שאני משתף פעולה עם הקליקבייט הזה.

      1. מתנחל שמתנגד להפיכה המשטרית של נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים הגיב:

        איפה עובר הגבול ?
        אני מתנחל שמתנגד להפיכה המשטרית הנוכחית
        ולכן יוצא להפגנות בקור בגשם ובחום אני ובנותי.

        בהתחלה ממש לא ידעתי מה לעשות
        מצד 1 אני מבין את הסכנה הקיומית לאומה כולה במה שהשלטון זמם ועדיין לעשות
        מצד שני היה הרבה גורמי שמאל בהפגנות.
        ב"ה מצאתי את ההפגנה בירושלים מול בית הנשיא וכך בנסיעה של כמעט שעה וחצי כל צד מצאתי את מקומי בין דתיים וימניים שנגד ההפיכה המשטרית הנוכחית
        אמנם לא כולם שם ימנייים ובטח לא מתנחלים אבל הרבה כן ובכל מקרה האווירה היא טובה נעימה וחיובית.
        כך שמצאתי את האיזון אבל היה מצב שבחוסר ברירה אאלץ להתפשר ולהפגין עם אנשי שמאל
        וזה היה נראה לי הנכון אם אין משהו אחר.

        מצד שני בכל שנה
        לקחתי את הילדים למצעד הדגלים שהוא בעיני מאוד מאוד חשוב
        ומכיוון שהגעתי השנה לפני הזמן הרשמי, לקחתי את הילדים לטיולים על הגגות של הרובע המוסלמי בעיר העתיקה.
        מכיר זה שנים את האזור היטיב אני נושא נשק וזה מרתק לראות הכל מלמעלה.
        ואז גיליתי משהו מעניין
        כוחות אדירים של משטרה נמצאים על הגגות משהו בסדר גודל שהציבור לא מתאר לעצמו שמוקדשים להגנה על החוגגים יען הם בלתי נראים
        אבל השוטרים מלמעלה בנקודות תצפית שלהם רואים היטיב כל 1 ואת מעשיו
        שורה תחתונה עמדתי איתם שם וחזיתי בחרפה הגדולה
        רואים בבירור את ההשתוללות את הפרעות שמנסים לחולל את הדלתות שמנסים בכח לפרוץ …
        אמנם לא כולם ואף לא רובם…
        אבל עדיין רבים רבים יותר מדי הרבה
        (אגב, לא מבין את המשטרה הכל נראה חד וברור לשוטרים וחלק מתועד למה לא מעמידים לדין את הפורעים ?)

        כעת שאלתי אחרי שראיתי את הגועל נפש של חלק גדול מהחוגגים/פורעים (+הנאומים שהיו בתוך ההפגנה בכותל…) גמלה בליבי ההחלטה שעד כמה שהילדים יניחו לי שנה הבאה, אם ירושלים לא תהיה בנויה עם בית המקדש, כנראה שאדיר רגלי מהמחזות המביישות האלו.

        ולמה ?
        כי זה פיכס' שבלתי ניתן לשאת אותו
        חרפה גדולה
        מצד שני להפגנות נגד מה שזומם השלטון אני פחות אנין טעם ויותר סלחן אם לא תהיה ברירה
        למה ?

        מתי צריך לומר חשוב להגיע ולכן מתפשרים על תכנים
        ומתי התכנים והאווירה מכריעים שזה בלתי אפשרי ולא להגיע ?

        איפה עובר הקו ?
        תחושת הלב ?
        אני מתלבט …

        1. לרב מיכי שלום,
          בהנחה שאכן יש קבוצה מסויימת במצעד שמחללים את שם ה'- מדוע שהמסקנה תהיה להמנע מלהגיע?
          אדרבה, נגיע בהמונים יחד כל הקבוצות הגדולות שנמנעות מלהגיע בדיוק מהסיבה הזו, ובכך נשפיע ונמגר את התופעה!
          ככל שהגאווה הלאומית והשמחה הכנה שביום ירושלים(השמחה לחזור לעיר הקודש, עיר בה דוד חנה, לאחר 2000 שנות גלות!), זו שלא פוגעת או שמה אצבע בעין לאף אחד- תגדל. כך האחוזים של מחללי שם ה' יפחתו והמצעד יראה באור שונה לגמרי.

          1. עקרונית נכון. אם המצעד הזה מדבר אליך אז לך אליו, אבל עשה מה שאתה יכול כדי לשנות את צביונו. אדישות כלפי מה שקורה שם היא בעייתית וגם גורמת לחילול השם. מעבר לזה, יש צביון שנוצר וקשה לשנות אותו, וכשהיכולת לשנות קטנה יש היגיון להימנע לגמרי מלהשתתף. בפרט כשיש אלטרנטיבה של מצעד שפוי (יועז הנדל).

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button