"איסור" לימוד תורה בתשעה באב

זוהי הגישה המקובלת ואני מבין את ההיגיון בדבריך. אבל איני בטוח שאני מסכים למסקנה.

ראשית, בהלכה ישנן הגדרות פורמליות שמחייבות ככאלה. למשל חמשת העינויים ביו"כ גם הם יכלו להיתפס כדוגמאות, אבל שם איני מכיר מי מפרש כך.

ואם הכל היה היסח הדעת, למה מותר לעשות מלאכה במקום.שנהגו?

גם לגבי הקביעה ש"פקודי ה' ישרים משמחי לב", אני לא בטוח בכלל שזוהי קביעה פסיכולוגית-אמפירית שלפיה הלימוד בהכרח גורם לך להרגיש שמח (ואז, כדבריך, קריאה יבשה ב'ילקוט יוסף' או עיון קשה לא ייאסרו). ההגדרה ההלכתית היא שעצם העיסוק בתורה הוא השמחה. זהו מעמדו של ה"חפצא" של התורה. לכן, לימוד תורה נאסר באופן פורמלי, ללא תלות בשאלה האם הוא מסיח את דעתך בפועל או האם נוצר אצלך מצב נפשי של שמחה.

גם מעבר לפן הפורמלי, אני חושב שגישתך מפספסת את העומק של מהות תשעה באב, כפי שהסברתי במאמר שנמצא כאן באתר.

בתשעה באב אנו לא רק עסוקים ב"אבלות" טכנית. תשעה באב נקרא במגילת איכה "מועד" ("קרא עלי מועד לשבור בחורי"), ומועד פירושו זמן של התוועדות ומפגש אינטימי ויסודי עם הקב"ה. כדי לאפשר את המפגש הזה, נדרשת מאיתנו השבתה מוחלטת של החיים. בשבת אנו שובתים ממלאכה, ביום כיפור אנו מרחיבים זאת ושובתים גם מהנאות הגוף, ובתשעה באב – שהוא המפגש החריף והבלתי-אמצעי ביותר – נדרשת השבתה אפילו של לימוד התורה. התורה, עם כל קדושתה, היא עדיין משהו מן העולם הזה (ביטוי של הרוחני במונחים של עולמנו), והמפגש בתשעה באב דורש מאיתנו להשתיק את כל ה"רעש" של החיים, להיות משותקים מכל עשייה, ופשוט "להיות שם" לקראת המפגש.

לגבי שאלתך המעשית על לימוד מדעים לעומת צפייה בסרטים: אתה צודק שעקרונית אסור להסיח את הדעת מן הצום והאבל, ולכן לכתחילה גם עיסוק אינטלקטואלי בחול אינו אידיאלי. עם זאת, יש הבדל תהומי: לימוד תורה נאסר הלכתית בעצם היום, בעוד שעיסוק בדברי חול תלוי יותר בגדרי הסחת הדעת.

מציאותית, רובנו לא מסוגלים לשבת כל היום ולהתרכז רק בחורבן, והקינות והשעמום מייבשים אותנו. לכן, עניתי בעבר שאם האלטרנטיבה היא לעשות דברים חסרי ערך, לישון, להשתגע משעמום, או לראות סרטים – בוודאי שעדיף ללמוד פיזיקה, היסטוריה או לקרוא ספר טוב. באחת התשובות אף התבטאתי ש"לולא דמיסתפינא הייתי מתיר גם ללמוד תורה" לאור האלטרנטיבות הרדודות שיש כיום, אך בסופו של דבר – מה שנאסר הלכתית (לימוד תורה) נאסר, ואי אפשר להיתלות בתירוץ ה"בטלנות" כדי להתיר את מה שחז"ל אסרו במפורש. את לימודי החול, שאינם אסורים בעצם הדין אלא רק מצד הסחת הדעת, יש מקום להתיר כדי לעבור את הצום כשגרה אינטלקטואלית סבירה.