בין "חידוש" לסברא: עיון בנאמנות עדים זוממים ובדברי ה'פני יהושע'
שלום וברכה לכבוד הרב שליט״א
רציתי לשאול בבקשה שתי שאלות על סוגיית עדים זוממים, בעקבות דברים שהרב כתב בעבר.
א. בין עדים בעלמא לעדים זוממים
באשכול ישן בפורום 'בחדרי חרדים', הרב העלה שאלה הלכתית-פילוסופית: איך נאמנים העדים המזימים את הכת הראשונה? הרי עדיין קיימת האפשרות שהעדים המזימים הם אלו שמשקרים, ואם כן בית הדין עלול להרוג אדם חף מפשע!
ולא הבנתי מה הקושי הגדול כאן:
הרי גם בשני עדים בעלמא (ללא הזמה) קיים בדיוק אותו חשש – שמא הם משקרים ובית הדין מוציא להורג חף מפשע, ובכל זאת התורה התירה זאת.
[לא סביר לתרץ ש"אין לך בו אלא חידושו"? שכן יותר סביר שאחרי שהתורה נתנה כוח לבית הדין להכריע על פי שני עדים, היא אף הרחיבה גזירה זו גם לעדים זוממים. אמנם מסברא ישרה ייתכן שלא היינו מחדשים דין הזמה (כפי שבאמת אין כזה מנגנון בבתי משפט אזרחיים/מערביים).] מהו אפוא המקור לקושי המיוחד בהזמה ביחס לסתם עדות?
ובכלל, יש דבר מושג ״סדר הדין״ ואפשר לטעון שהתורה באמת מוכנה להרוג אדם חף מפשע בשביל ליצור מנגנון הרתעה. אם כי זה קצת דחוק.
ב. הקושי בפירוש ה'פני יהושע' בסוגיית "איסטסית" (מכות ה.–:)
במאמרו של הרב על עדים זוממים הובאו דברי ה'פני יהושע', הסובר שטעם נאמנות העדים הזוממים הוא סברא: כיוון שבעדות הזמה העדים מעמידים את עצמם בסכנה עכשווית (שיזימו אותם ויענשו ב"כאשר זמם") – בעוד שהם יכלו להסתפק בהכחשה או בפסילת הכת הראשונה מבלי לסכן את עצמם – עצם נכונותם להסתכן מוכיחה שדבריהם אמת.
אולם, נראה שסברא זו תקפה לכל היותר בכת הראשונה, אך קשה מאוד להסביר באמצעותה את סוגיית איסטסית (מכות ה.–:) – שעליה נסובו דברי הפנ״י – בכת המזימה את כל הכתות אחת אחרי השנייה.
משום שכאשר הכת השנייה באה להזים את השלישית – היא כבר שקועה ב"בוץ" ההלכתי, שכן היא עצמה חשופה כבר להזמה על עצם הזמתה מכבר את הכבר הראשונה.
אמנם הסתברותית מתמטית, בהזמת הכת השלישית הם מכפילים את הסיכון שלהם שיזימו אותם, אך מבחינה פסיכולוגית – אדם שכבר נמצא בסכנה אינו פועל באופן רציונלי כזה. אנשים ששקועים בסכנה מוכנים להסתכן עוד קצת (כדוגמת הרשעים שאומרים "נקבל עוד קצת גיהנום, מה בכך?"). ומכיוון שבית דין צריך ללכת אחר הלך הרוח והפסיכולוגיה של העדים, הסברו של ה'פני יהושע' קורס ברגע שעוברים את הכת הראשונה, שכן עדים שקרנים שמצויים כבר בלחץ אינם נרתעים כל כך מלהוסיף עדות שקר נוספת (ובוודאי ביחס לעדות הראשונה שהכניסה אותם לבוץ שיש סיכוי שיזימו אותם).
אשמח לשמוע בבקשה האם יש לרב שליט״א הסבר ליישוב דברי ה'פני יהושע' בסוגיית איסטסית, או לחלופין מהו ההסבר לנאמונתם של העדים שם?
בתודה ובברכה,
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
א. לשאלתך הראשונה, ההבדל בין קבלת עדות רגילה לבין דין עדים זוממים הוא מהותי. בעדות רגילה יש לנו עדים, ואנו מאמינים להם כפי שהתורה ציוותה, כל עוד אין לנו אינדיקציה לכך שהם משקרים. לעומת זאת, בהזמה יש בפנינו שתי כיתות עדים הסותרות זו את זו במישור הנוכחות במקום. מצד ההיגיון והמציאות העובדתית, המצב הוא של "תרי ותרי" (תיקו שקול), שהרי בהלכה שני עדים נחשבים כראיה מוחלטת ואין הבדל אם יבואו שניים או מאה מולם. בפשטות זהו החידוש בסדין עדים זוממים שלמרות שמעמדם שווה בכל זאת מעדיפים את השניים. במאמרי הראיתי שזה לא יכול להיות המצב. אין קשר לשאלת אמינותם של עדים רגילים. לא מדובר בספק רגיל כמו בכל טענה סבירה. כאן זו קושיא ולא תהייה ספקנית.
ב. לשאלתך השנייה הנוגעת לסוגיית "איסטסית" ול'פני יהושע'. ראשית, עליי לעשות סדר בייחוס הסברות שהבאת: הסברא לפיה העדים המזימים נאמנים משום שהם נוטלים על עצמם סיכון גבוה יותר (שמא מישהו יראה שהם לא היו שם ויזים אותם), אינה סברתו של הפני יהושע, אלא של הר"ן בדרשותיו (דרוש י"א). סברתו של ה'פני יהושע' (במכות ה ע"א) מבוססת על "מיגו": הוא טוען שאם הכת השנייה הייתה רוצה להציל את הנידון בשקר, הם היו יכולים פשוט לפסול את הראשונים בגזלנות או להכחיש אותם, ומכיוון שבחרו לטעון דווקא "עמנו הייתם", הם נאמנים.
באשר לגוף קושייתך – כיצד ניתן ליישם את הסברות הללו (בין אם דין ה"מיגו" של הפנ"י ובין אם דין ה"סיכון" של הר"ן) במקרה של "איסטסית", שבו אותה כת מזימה כיתות רבות בזו אחר זו, שם הפסיכולוגיה של העדים השקועים בלאו הכי בסכנה כבר פועלת אחרת – אני חוש שאחרי שקבענו את הדין הבסיסי שמעדיף את השניים כבר לא נכנסים לשיקולים בכל מקרה לחוד. מה עוד שהסיכון הוא כפול כפי שכתבת. הפסיכולוגיה לא משנה בגלל מה שכתבתי קודם (שלא עושים שיקול בכל מקרה לחוד, כל עוד ההיגיון הבסיסי קיים).
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תודה רבה הרב על התשובה המחכימה עד מאוד.
הסברו של הפני יהושע (וכן של הר"ן, אך אכתוב על הפנ"י) אינו מובן לי כלל. כאשר הוא מציע שהעדים השניים יכולים לפסול את העדים הראשונים בטענת גזלנות, מדוע לדעתו זהו פתרון יעיל? הרי הראשונים יכולים פשוט לטעון "אין הכי נמי – כעת נעשה תשובה ונחזור להעיד מחדש את אותה העדות בדיוק!". אם כך, נמצא שהשניים לא הרוויחו דבר בניסיונם לפסול את הראשונים.
אשמח לדעת האם יש לרב ביאור או יישוב לקושיא זו.
הרב, הסברו של הפני יהושע (וכן של הר"ן, אך אכתוב על הפנ"י) אינו מובן לי.
כאשר הפנ"י מציע שהעדים השניים יכולים לפסול את העדים הראשונים בטענת גזלנות, מדוע לדעתו זהו פתרון יעיל? הרי הראשונים יכולים פשוט לטעון "אין הכי נמי – כעת נעשה תשובה ונחזור להעיד מחדש את אותה העדות בדיוק!". אם כך, נמצא שהשניים לא הרוויחו דבר בניסיונם לפסול את הראשונים.
אשמח לדעת האם יש לרב ביאור או יישוב לקושיא זו.
הם לא יכולים לעשות זאת. אין חוזר ומגיד ותחילתם בפסלות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer