האם אדם חכם יכול להפוך לגאון, או שאנחנו מבזבזים את הזמן?

שאלת הגדרתה של "גאונות" היא במידה רבה שרירותית ואין לי דרך מוחלטת להגדיר אותה. היא גם לא חשובה. וכי אם לא תהפוך לגאון אין עניין להתפתח? ישנו ללא ספק מרכיב מולד ביכולותינו; משה רבנו נולד כשקרן אור פניו, ואיינשטיין כנראה נולד חכם יותר מרוב בני האדם. עם זאת, אנשים נוטים לייחס משקל רב מדי למושגים כמו "גאונות" או כישרון טבעי, וממעיטים בערכם של מיומנות, ניסיון ועבודה קשה.

אני ממש לא מחשיב את עצמי לגאון (פגשתי כמה גאונים בחיי, וקוטנם עבה ממותניי), ואני סבור שעיקר מיומנויותיי נובעות מניסיון עשיר, הפעלת כלי היגיון וניתוח על תחומים רבים, מוכנות לבחון נושאים שונים, וגם ויתור על פרפקציוניזם.

לשאלתך השנייה, ההשקעה הזו בהחלט אינה הימור ואינה בזבוז זמן. גם אם הפוטנציאל הראשוני נתון, היכולות האינטלקטואליות והאינטואיציה שלנו דומות לשריר או לרשת נוירונים – ניתן וצריך לשכלל, לאלף ולפתח אותן באמצעות אימון, ניסיון ולימוד. וכאמור גם אם לא תהפוך לגאון, למה זה משנה?

לגבי הפרקטיקה ובניית המיומנות הפילוסופית והלמדנית, אין "אלגוריתם קסם", אך ישנם כמה עקרונות עבודה מרכזיים שכדאי לאמץ:

1. התמקדות ביכולת ניתוח (עיון) מעבר לסתם צבירת ידע (בקיאות): בעידן שלנו, שבו מאגרי מידע זמינים בלחיצת כפתור, משקלו של זיכרון הידע נטו ("סיני") פחת משמעותית, ומה שחשוב הוא היכולת האנליטית ("עוקר הרים"). לכן הסדר הנכון כיום הוא "למיסבר איניש והדר למיגרס" – קודם כל לבנות את כלי החשיבה והעיון, שכן דרכם תוכל לחלץ את העקרונות מכל חומר במהירות.
2. קריאה ביקורתית ומפרקת: קח מאמר, ונסה בתור התחלה להשעות את השיפוט ולסכם לעצמך את הטיעון הלוגי של הכותב (הנחות ומסקנה) ללא מעורבות רגשית או גיבוש עמדה משלך. לאחר מכן, ערוך בדיקה מרובעת: האם ההגדרות עקביות? האם אתה מסכים להנחות? האם המסקנה באמת נובעת מהן מבחינה לוגית (תקפות היסק)? והאם המסקנה עצמה סבירה בעיניך?.
3. הגנה על עמדות הפוכות: קח עמדה שאתה חולק עליה לחלוטין (כזו שנדמית לך כטיפשות או רשעות), ונסה להגן עליה ולבנות עבורה טיעונים חזקים. תרגיל זה מנקה את החשיבה מפוזיציות ומחנך לחשיבה פילוסופית נקייה ונטולת הטיות.
4. ניתוח אפריורי לפני פתיחת מפרשים: אל תרוץ מיד לראות מה אמרו אחרים. קרא את חומר הגלם (למשל, פשט הגמרא), עצור, ונסה להמשיג בעצמך את המושגים ולבנות "עץ אפשרויות" של השאלות המהותיות שעומדות בבסיס הדיון. רק לאחר מכן גש למפרשים, וראה כיצד הם משתבצים על העץ שבנית מראש.
5. לימוד פילוסופיה אנליטית: אני חסיד גדול של המתודה האנליטית (להבדיל מה"עמדה" האנליטית ששוללת כל דבר שלא הוכח לוגית). קריאת ספרות בפילוסופיה אנליטית ולוגיקה בסיסית מחנכת להגדרות חדות, ומונעת מהשיח להידרדר לאוסף של סיסמאות עמומות שלפעמים אולי נשמעות עמוקות אך ריקות מתוכן.
6. בניין לפני יצירה: אל תנסה להמציא את הגלגל מהר מדי. המסלול הנכון לפתח למדנות הוא קודם כל לרכוש את התבניות המוכרות והמסודרות של מסורת הלימוד והאנליזה כדי לקבל תשתית, ורק לאחר מכן, על גבי התשתית הזו, להוסיף את הממד העצמאי, היצירתי והאינטואיטיבי שלך. בנוסף, הצטיידות בידע רחב בתחומים שונים (מדעים, פילוסופיה) מסייעת לטוות הקשרים חדשים ולשפר את האינטואיציה בעת הניתוח.