האם פסק דין יוצר חיוב או חושף אותו?

תודה רבה הרב על התשובה המחכימה מאוד.
רציתי לשאול בהמשך לכך: מה דינו של קידוש החודש בהקשר זה?
האם הוא פסק מכונן (בית הדין קובעים את עצם חלות החודש) או פסק חושף (בית הדין מבררים את המציאות האסטרונומית בלבד)?

ואם אכן מדובר בפסק מכונן – כיצד יש להבין זאת? איך בפועל בית דין יכולים ליצור מציאות כזו?

ובפרט, כיצד יש להבין את הסוגיה הידועה בראש השנה כה ע״א, במעשה של רבן גמליאל ורבי יהושע:
לכאורה, רבי יהושע הבין שיש אמת אסטרונומית (מתי הלבנה מתחדשת), ולצידה קביעה הלכתית של בית הדין שמנסה לכוון אליה. ואם כן, לא מובן כיצד היה מותר לו ללכת לרבן גמליאל ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו?
הרי אם אכן זהו יום הכיפורים האמיתי, יש כאן לכאורה איסור דאורייתא.
[חשבתי לומר שאולי יש כאן מעין הוראת שעה, כדי למנוע פגיעה בסמכות בית הדין ובכבוד הנשיאות, אך לא מצאנו היתר ברור לעבור על איסור דאורייתא מטעם זה.
במקום זה אפשר לומר שהתשובות של רבי עקיבא שם ורבי דוסא שכנעו אותו להבין שקידוש החודש אכן הוא פסק מכונן של בית דין, אבל אז חוזרים לשאלה ששאלתי לעיל, איך יתכן דבר כזה.]
אשמח מאוד אם הרב יוכל בבקשה להבהיר עניין זה.

ברור שבי"ד מכונן את לוח השנה. "אלה מועדי ה' אשר תקבעו אתם במועדם" – אתם אפילו שוגגים אפילו מזידים…
רבי יהושע סבר שהתאריך הוא אחר ושר"ג טועה. ר"ג הכריח אותו לבוא אליו כדי ללמדו שנשיא הסנהדרין הוא שקובע את הלוח, גם אם הוא טועה. לכן ר"ג גם אומר לו שהוא תלמידו ורבו. הוא רבו כי חכם ממנו (כלומר כנראה ר"י צדק בוויכוח), אבל הוא תלמידו כי קיבל את מרותו כנשיא שמכונן את הלוח.

אם ברור שרבי יהושע צדק מבחינה אסטרונומית, מדוע רבן גמליאל לא שינה את דעתו בפועל, אלא המשיך לקבוע את הלוח לפי קביעתו גם לאחר שהתבררה לו האמת? אמנם יש לו סמכות לקבוע כרצונו (״אפילו מזידים״), אבל אין עניין ללכת בכח נגד האמת.

לא אמרתי שברור שהוא צדק. העליתי אפשרות שאולי הוא צדק. אחרי שכבר נקבע הלוח לא נכון לשנות גם אם התברר שהייתה טעות.