חגים

לגבי חג השבועות ומתן תורה, אכן ההיבט המקראי המקורי מתמקד בצד החקלאי. אולם, ההיסטוריה והמסורת יצקו לתוך החגים גם תוכן היסטורי ורעיוני. גם אם קיים פער מסוים בתאריכים (שהרי לפי שיטת ר' יוסי התורה ניתנה בז' בסיוון ולא בו' בסיוון), הפשט הפשוט הוא שאם כבר חוגגים את העצרת, מצרפים אליו את הציון של מתן תורה, משום שלא סביר לחגוג את מתן תורה כחג נפרד ברצף מיד למחרת. לחז"ל יש בהחלט את הסמכות לצקת תכנים רעיוניים אל תוך מועדים קיימים; סמכותם של חכמים היא בעיקרה לגבי פסיקת ההלכה והמעשה, בעוד התכנים הרעיוניים יכולים להשתנות ולהתפתח.

באשר לשמחת תורה ומנהגיו – זוהי תופעה מאוחרת שהתלבשה על מצוות השמחה בחג הסוכות.

שאלתך בנוגע ליום טוב שני של גלויות וליומיים של ראש השנה נוגעת בנקודה כואבת. ברמה המהותית, אני מסכים איתך לחלוטין. מדובר באחת התקנות המציקות והמיותרות ביותר, שמקורה בספק טכני והיסטורי לגבי הגעת השלוחים שהודיעו על החלטת בית הדין לגבי קידוש החודש. כיום, כשיש לנו לוח קבוע ואין שום ספיקא דיומא, התקנה הזו ריקה מכל היגיון. ברור שגם לכשייבנה המקדש ויחזרו לקדש על פי הראייה, ניתן יהיה להודיע לכל העולם בשנייה אחת דרך האינטרנט או בוואטסאפ. אין שום סיבה בעולם לנהוג יומיים חג בשום מקום, ובוודאי לא בראש השנה בארץ ישראל, שלגביו כבר פסק תלמיד הרי"ף שיש לנהוג יום אחד בלבד. "אי איישר חילי אבטליניה" – לו היה בכוחו של אדם יחיד לעשות זאת, הייתי מבטל זאת מזמן.

אז מדוע איננו מבטלים זאת? הסיבה היא פורמלית-הלכתית גרידא: "דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו". כדי לשנות תקנה ממוסדת נדרשת סמכות של בית דין גדול או למצער קונצנזוס רבני רחב, שכן אף אם בטל הטעם – לא בטלה התקנה באופן אוטומטי. כרגע אנו תקועים עם הגזירה הזאת בגלל חוסר סמכות והמנהג הציבורי הרווח. לדעתי יש מקום בכל זאת לבטל, אבל איני חש מוסמך לקבל החלטה כזאת לבד.

ולשאלתך העמוקה על שרבוב ה"קונספט" של יום הדין אל היום השני – זוהי בדיוק הנקודה. מכיוון שחכמים קבעו לחגוג יומיים מסיבות טכניות לחלוטין, התחיל במפרשים דיון מאוחר שניסה ליצוק בכוח תוכן לימים הללו ושאל: על מה אנחנו נידונים ביום השני? כך שורבב המושג "יום הדין" גם ליום ב' דראש השנה. אולם, הקב"ה בסיני ודאי לא דיבר על שני ימי דין, וכל התקנה לעשות יומיים היא מאוחרת ונובעת מחששות טכניים. פסיכולוגית, ברור שלא היה לנו מה לעשות ביום השני אם לא היו ממלאים אותו בתוכן, אבל "הצורך אינו יוצר עובדות יש מאין". על כל ההסברים שנאמרו כדי להצדיק זאת (כגון דין לעולם הזה ודין לעולם הבא וכדומה), אמרתי לא פעם שאין לי בהם שום אמון; אלו המצאות ו"וורטים" שנועדו להצדיק ולתת פשר בדיעבד למצב טכני של ספיקא דיומא, הא ותו לא. הקב"ה לא אמור לקבל את החלטת חכמי ולעשות עוד יום דין רק כי הם נמצאים בספיקא דיומא ורוצים לצקת בזה תוכן מהותי. לכן מאד לא סביר בעיניי לחשוב שיש באמת עוד יום דין. היום השני מפצל בין שני הדינים בר"ה: מועד ויום הדין. היו"ט השני הוא רק מועד ולא יום דין.