פטור ת"ח ממיסים

בגמרא שם כתוב שהוא פטור, איפה ראית שזו אמירה לראשי הקהילה לפטור אותו?

קודם כל, ברור לגמרי שקהילה יכולה להטיל מיסים כראות עיניה. ובוודאי מדין מלך כך הוא.

הסברתי לא פעם שהסוגיות בפרק ראשון של בבא בתרא שעוסקות בחלוקת נטל המס אינן סוגיות הלכתיות (דתיות) במובן הרגיל, אלא מדובר בנורמות שקבעו חכמים בכובעם כנציגי הציבור, בדומה לתקנות הקהל. העיקרון המנחה שנידון שם הוא שההשתתפות בצרכי הציבור צריכה להיקבע, לפחות בחלקה, לפי מידת ההנאה והצורך שיש לאדם מאותו שירות. מכוח העיקרון הזה, חכמים קבעו שתלמיד חכם אינו צריך לשלם מס שמירה משום ש"תורתו שומרתו" והוא אינו צורך את השירות הזה. אמנם יש בזה דעות שונות והרבה חילוקים (פטור ת"ח לא מוסכם שהוא מחמת שאינם צריכים, ובכלל לא כל מס מתחלק לפי הצרכים), אבל לא אכנס אליהם כאן כי כאמור אלו לא הלכות מחייבות.

מכיוון שמדובר בכללים להסדרת המרחב הציבורי ולגביית מיסים, הרי שזוהי הנחיה למערכת – לקהילה או לראשיה – כיצד לחלק את הנטל באופן הוגן. אולם, אין בכך כדי להעניק ליחיד אוטונומיה לעשות דין לעצמו. גם אם נניח שיש על הציבור או על המדינה חובה הלכתית לפטור תלמיד חכם ממיסים (או איסור להטיל עליו מס), כל עוד הציבור החליט להטיל עליו מס – הוא חייב לשלם.

כדי להבין זאת, השתמשתי בעבר בדוגמה של מצוות צדקה: העובדה שיש עליי חובה הלכתית ברורה לתת צדקה לעני, לא אומרת שלעני מותר לבוא ולקחת ממני את הכסף בכוח או בהעלמה. החובה שמוטלת עליי (או על המדינה) לפעול בצורה מסוימת אינה מתורגמת אוטומטית להיתר של האזרח לשדוד או לגזול את המערכת אם היא לא פעלה כשורה.

בימינו, תשלום מיסים מעוגן בדינא דמלכותא ובתקנות הקהל. האזרח מקבל שירותים רבים מן המדינה (תשתיות, ביטחון חוץ ופנים, ועוד), ואם הוא מתחמק מתשלום מיסיו כפי שהחוק מחייב, הרי שזהו גזל, וזאת אפילו אליבא דהשיטות שסוברות שאסור היה למדינה להטיל עליו את המס מלכתחילה. למעשה, עובדה היא שכיום איש אינו פוסק את חלוקת נטל המס במדינה על פי הסוגיות בבבא בתרא, אלא הכל הולך בהתאם לחוק ולמנהג המקובל.

אני גם מזכיר את הסייגים שבתחילת תשובתי הקודמת, שאומרים שמדובר בקבוצה ריקה של אנשים.