שאלה

שלום שוב.
תודה על ההמלצה לספר. ובכן, בימים שעברו הספקתי לרכוש את הטרילוגיה ואף להגיע לעמוד 250 🙂
קודם כל, את המייל הקודם כתבתי בקצרה כי לא רציתי "לחפור", כעת אשמח להבהיר את המקום ממנו שאלתי את השאלה הראשונה ואז להוסיף עוד שאלה.

השאלות הללו באמונה העסיקו אותי עצמי לפני עשר שנים, ואז ספרך "אלוהים משחק בקוביות" נתן לי אז מענה מאד הגון. עם השנים שעברו גם התרחקתי מהשאלה במידה כזו שלא יכולתי לענות תשובה מספקת לבנות ששאלוני כי לא זכרתי את המהלך אלא רק את הרשימו. ובעיקר לא ראיתי איך אני לומדת אותו ביחד איתן- הוא היה זכור לי כספר מסובך מאד. בנוסף, מכיוון שסגנון הלימוד והחשיבה שלי הוא אחר מאד (מאד), פחות שכלי ויותר חוויתי- קיומי, לא הרביתי לעסוק בשאלות הללו לאחר מכן.
במקביל בשנים האחרונות יצא לי ללמוד מכתבי הרב אליעזר ברקוביץ' ואני אשמח לצטט מספרו "אלוהים אדם והיסטוריה" , עמוד 10 (ההדגשות שלי)

"את כל המבנה שהוקם סביב הזהות בין דת לתבונה יש לראות עתה כבניין שחרב . הוא הוקם במקור על יסודות ההוכחות הקלאסיות לקיומו של אלוהים ; ספק אם הוכחות אלו שכנעו אי פעם מישהו מלבד את אלה שכבר היו משוכנעים מסיבות שאינן תלויות בהוכחות עצמן . זאת ועוד : מכיוון שקאנט הראה באופן חד משמעי שקיומו של אלוהים אינו בר הוכחה בדרך של מחשבה עיונית , הרי שמאותו רגע ואילך מן הראוי היה בעצם לראות את כל סוגיית ההוכחות לקיומו של אלוהים כעניין שהוכרע אחת ולתמיד . ברוח דיונו של קאנט בנושא נוכל לומר , כי בבחינת הדברים מתוך מצבו הקיומי הסופי של האדם אין שום אפשרות להגיע להיסקים לוגיים בעניין קיומה של ישות עליונה הנמצאת , באינסופיותה , מעבר לכל גבולות הניסיון האנושי . אם דרוש גורם ראשוני או אינטלקט בתור ה"יסוד" המקורי שעליו עומד העולם , עולם הניסיון הסופי של האדם הוא הדורש אותו. דרישות ההיסק הלוגי, לעומת זאת , אינן מחייבות שהיסוד שהיקום המוגבל של תודעת האדם עומד עליו יהיה ישות אינסופית . ניתן בהחלט להעלות על הדעת שאת הצורך הלוגי הזה יכול היה להשביע ביתר אפקטיביות הדמיורג של אפלטון.
אין ספק שההוכחות המוכרות לקיומו של אלוהים עשויות להצביע על קיומה של ישות עליונה כהשערה מטפיזית סבירה . אך האם יכול אדם להתפלל להשערה , ואף יותר מכך – לתת בה את אמונו ולהאמין בה ? ברי שאלוהי הדת אינו השערה . ברם , אין זו מטרתנו כאן לדון במגבלות שכלו של האדם.
אדרבה, הטענה שהדת מתחילה מעבר לגבולות השכל – אין דבר רחוק יותר מכוונתנו ממנה. במובן הצר של הדברים, מגבלות התכונה הן מעניינה של התבונה, ולא מעניינה של הדת.
השאלה אם אפשר להצדיק את ניסיונה של החשיבה העיונית להרחיק חקור אל מעבר לטווח הניסיון האפשרי היא בעיה אפיסטמולוגית גרידא. מבחינה זו, ההוכחות לקיומו של אלוהים הזיקו לדת יותר מכפי שמקובל בדרך כלל לחשוב: ההתייחסות לבעיה מתחום האפיסטמולוגיה כאילו הייתה שאלה של דת הסיטה במשך מאות שנים את תשומת הלב מן היסודות האמיתיים של הדת. מן המפורסמות הוא שהדת המקראית חפה מהוכחות עיוניות לקיומו של אלוהים. אכן אחד המאפיינים המפתיעים של התנ"ך הוא שאין בו ולו ניסיון אחד להוכיח באופן רציונלי כי ישנו אלוה. את העובדה המרשימה הזאת אין לייחס לאדיקות תמימה כלשהי מצד הנראטיב התנ"כי – התנ"ך אינו נאיבי כלל ועיקר – אלא לעצם מהותה של הדת. את הדת לא מעסיקה כמעט השאלה אם ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים, אם לאו . גם לו הוכחה כזאת הייתה בלתי ניתנת להפרכה, עדיין לא היה בה די כדי לשמש כבסיס לדת"

ועם השורות הללו אני הולכת כבר כמה שנים.
דרך אגב הרב ברקוביץ' פונה אח"כ להסביר את מושג 'המפגש' שלטענתו עליו עומדת האמונה הדתית.

בכל מקרה כשאותן בנות יקרות פנו אלי בבקשה ללמד אותן את עיקרי האמונה במובן שאתה עושה ב"מצוי הראשון", מבחינתי הייתי קצת מבולבלת. מצד אחד זכרתי את החוויה מקריאת הספר שלך דאז ואת העובדה שכן אפשר להגיע לביטחון בכך שדרך האמונה היא רציונלית. מנגד, משהו בבהירות של הרב ברקוביץ' גרם לי לחשוב שאין מה להתעסק או להתעכב בשאלה הזו. לכן חשבתי שאולי יש איזשהו טקסט קצר וממוקד שמסכם משהו מתפיסת עולמך, הבנתי שטעיתי😂🙈
והספר הכרחי.
האמת אני רוצה לשתף גם שבמקום בו אני מלמדת יש עוד כמה וכמה אנשי צוות (נפלאים) ורוב התשובות שאנשי הצוות ענו לשאלה היא יותר בכיוון של ליבוביץ',שסירב לענות על השאלה הזו בכלים שלך ודיבר על אמונה כהכרעה ערכית.

אני חושבת שאם לא הייתי מבינה מעצמי בתור מי שחוותה את השאלות הללו, כנראה שזו גם הייתה התשובה שלי.
וגםם ובין היתר זה כי לא לכולם יש את היכולת השכלית להחזיק ראש בספרים שלך. אני באופן אישי חורקת שיניים כרגע 🙂 המבנה של שאלות ותשובות ללא ספק מקל על ההבנה, אבל עדיין זה ספר קשה.

השאלה המרכזית שלי כרגע היא קשורה גם לשאלה שחוזרת הרבה בספר על הנחת המבוקש, וגם כאן הרב ברקוביץ' כשהוא כותב— שאותן טענות לא היו משכנעות אלא את המשוכנעים מראש. אתה עונה על זה כמה פעמים באותה תשובה, אבל או שלא הבנתי את התשובה או שהיא לא מספקת אותי.
המחשבה שלי היא- ברגע שאני רוצה לבדוק את הנושא הזה, אני הולכת לספר שלך, שאתה בעצם רב שכתב על הנושא וברור שהתשובות שלו יגיעו למקום מסויים. ז"א זה הספר שבחרתי לקרוא. אני מנסה להבין האם בעצם הבחירה הזו- אני לא נופלת להנחת המבוקש. גם אם אני מאד סומכת עלייך- שאתה עצמך עשית בירור מאד כן ואמיץ והיית מוכן לבחון את האמונה. כי בסופו של דבר הספר ממש עונה לכל שאלה וכמו "לא נותרת ברירה אלא.." להאמין. (אני מרגישה את זה בעיקר בהערות שוליים ובתחושה שלי שכל אותם אלו שמתווכחים מהצד האתאיסטי הם ,למעט בודדים, לא מספיק רציניים בעיניך. תקן אותי אם אני טועה!)
אשמח לשמוע מה אתה חושב, שוב, אני מודעת לכך שהשאלה הזו נענתה מספר פעמים לאורך הספר אבל אני לא תפסתי כנראה את עומק התשובה.
תודה! רבה!

בדבריו של ברקוביץ שהבאת יש כל כך הרבה אי הבנות וטעויות שקשה לי להתייחס לכולן. זה באמת טקסט מחפיר בעיניי. קאנט לא הוכיח מאומה. הוא טוען שאין אפשרות להוכיח את קיומו של אלוהים (אגב, במקומות אחרים קאנט עצמו מביא ראיה מן המוסר). אז מה? השאלה האם הוא צודק, והראיתי שממש לא. בעיניי יש ברקע שלו ושל קאנט תפיסה שגויה של אמונה כאילו שזו אלטרנטיבה לשיקול דעת הגיוני, וההסתמכות על קאנט באה אחרי זה. מעבר לזה, נראה שהוא לא מבין את המושג 'הוכחה'. הוכחה לעולם בנויה על הנחות. אז מה? לפי שיטתו אי אפשר להוכיח מאומה בשום תחום, לא רק ביחס לקב"ה, שהרי כל הוכחה נסמכת על הנחות. כל המלל הריק על מפגש דיאלוגי וקיומיות וכו' בעיניי הוא פסאדה לחוסר אונים אינטלקטואלי. מאד נוח להציג עמדה שאתה לא מחויב להגן עליה ולהצדיק אותה ולהתגונן מפני טיעוני ביקורת. כשאין לך תשובות, הכי נוח זה לומר שמדובר ב'מפגש' ושאר בובקעס במקום לדון עניינית. גם הפגאני משוכנע שאמנם אמונתו מטופשת ברמה האינטלקטואלית אבל הוא מנהל "מפגש" עם הטוטם שלו, ואל תבלבלו אותו עם טיעונים.
לייבוביץ הוא צדה השני של אותה מטבע. הוא מסרב להיכנס לדיונים כאלה כי אין לו טיעונים. עדיף לו להציג עמדה דוגמטית שלא ניתנת לתקיפה. אצלו מעורב גם הפוזיטיביזם ההרסני שלו, שהורס את היכולת לדון בנושאים שאינם מדעים אמפיריים. לדון בהנחות יסוד. כמו שכתבת, אלו שאין להם כוח להחזיק ראש בספרים ובטיעונים או לנסח טיעונים משלהם בוחרים בדרך הקלה: למשוח את המגן בשמן כך שכל חץ יחליק על פניו. תיאוריה שלא ניתנת להפרכה היא הכי נוחה.
לגבי הנחת המבוקש קשה לי לפרט כאן אבל את טועה. כל טיעון לוגי מניח את המבוקש, ולכן לא נכון להסיק מכאן שאין לטיעונים כאלה ערך. אגב, גם עובדתית הוא טועה. הטענות הלוגיות בהחלט משכנעות אנשים, גם כאלה שאינם משוכנעים מראש. נכון שחוויות אמוציונליות (מה שמכנים בטעות פילוסופיה קיומית, שזה בעצם ענף של הפסיכולוגיה) פונות לכולם ויכולות לשטוף את המוח ולגרום להם להיסחף למחוזות גם בלי להשתכנע ובלי להאמין באמת. קרנבל פגאני אחד של הפרשת חלה וכולם באקסטזה רוחנית מופלאה.
לגבי הבחירה שלך לקרוא את הספר שלי, כאן ממש איבדתי אותך. וכי אם את בוחרת לקרוא ספר זה אוטומטית משכנע אותך? את חסרת דעת כזאת שכל מחבר לוקח אותך בשבי ומהפנט אותך? כשקוראים ספר בוחנים את הטיעונים ומגבשים לגביהם עמדה. זה שאני חושב משהו או טוען לטובת משהו, זה אומר שאת חייבת לקבל? כדאי לך לקרוא כל מה שלדעתך יכול להוסיף לך זוויות מבט, אבל את העמדה שלך את מגבשת בעצמך לבד. מה לזה ולהנחת המבוקש? גם אם אני בחנתי את כל הטענות ביקום ועניתי עליהם, זה לא מעניין אותך. את לא אמורה לסמוך עליי כמו גם על מישהו אחר שחושב אחרת ומעלה טיעונים אחרים. עלייך לבחון את טיעוניי ואת הטיעונים המנוגדים ואז לגבש עמדה.