שאלות לגבי הטור שלך בנושא טרנסים, הגישה למגדר והיחס הראוי אליהם בחברה
שלום מיכי,
זהו המשך של השאלה ששאלתי בתגובות בנושא זה.
החלטתי לפתוח את זה כשאלה במקום להמשיך שם כדי שיהיה קצת יותר מוסדר –
קראתי את הטור שלך לגבי טראנסים(חלק א, לא החלק ההלכתי) לפני, וקראתי אותו שוב לאחר תגובתך. אך יש לי כמה שאלות בנושא. אגיד מראש שהשאלות באות ממקום סוציולוגי ומוסרי ולא דתי.
אני מקבל את הטענה שאופי נשי וגברי או ספקטרום בלתי תלוי במין הביולוגי. מעולם לא דחיתי אותה, היא גם ניכרת מהתבוננות במציאות. ואם לזה מתכוונים כשאומרים מגדר אז אחלה.
אבל כאן יש לי הסתייגות
א- אני חושב שסיבכו שלא לצורך בסמנטיקה מיותרת ומעיקה לדברים מאוד אינטואיטיבים שדווקא כשלא תצביע על השוני ביניהם ותצעק בראש חוצות על כל הבדל קטן, הם יהיו פשוטים לקבלה והכלה בצורה דרך אגבית, וראיה לזה היא שדווקא כשאתה מרבה בפרטים ככה הדבר נהיה לא אינטואיטיבי. וכאן מרגיש שיוצרים סערה בכוס מים. כלומר, בעיה ממשהו מאוד פשוט.. ואני לא בטוח שדבר כזה הוא בריא לחברה בכלל. ולי זה מעלה חשדות לגבי המטרה של כל זה מלכתחילה. כי נראה זה קאונטר אינטואיטיבי ולכאורה בא להשיג מטרה אחרת(במיוחד כשרואים שזה נדחף הכי חזק על ידי פנאטים)
ב – לגבי ניתוחים. מה הביסוס להנחה שדבר זה באמת עוזר לאנשים שמרגישים ג'נדר דיספוריה? רבים הם אלו שלא עזר להם ורבים עוד יותר הם אלו שככל הנראה בהכחשה(וזו המסקנה המתבקשת. כי איזה אדם יודה לאחר שעשה שינוי בלתי הפיך קיצוני כזה בגופו. רק האמיץ). אני לא טוען שהדבר לא עוזר, אך אני טוען שהוא פסודו מדעי וקיצוני מדיי מכדי להתחיל לעשות אותו כ"טיפול המומלץ", במיוחד כשמספריפ להם שהטיפול ככל הנראה יעזור להם, מה שאין מספיק דאטה וראיות כדי להוכיח. לפחות לא מהמחקר שראיתי בנושא(שדווקא סא לדבר לטובת אבל הנתונים הראו משהו אחר לגמריי לפי דעתי, כשאמרו ש15 אחוז הודו שזה הזיק להם מאוד. זה אלו שהודו בפה מלא.. רק לחשוב על אלו שבחרו להכחיש).
אז הטענה שלי כאן היא מוסרית – איך אתה מביא טיפול כזה קיצוני וממליץ עליו לאדם פגיע מאוד ומציג אותו כטיפול שרוב הסיכויים יעזור לו?
ג – לגבי ההשפעה של הדבר בנושא. טענת שהעלייה בכמות הטראנסים היא הגיונית כי ייתכן שהרבה הרגישו ככה אך לא ידעו לבטא זאת או שחיו בארון. אך אני הייתי שמח לראיה בנושא, כי אי אפשר שלא לקחת בחשבון גם את זה שרוב אלו שמושפעים הם כאלו מהצד השמאלי במפה, ואתה רואה שהכמויות עולות ככל שהולכים יותר שמאלה, ששם הדבר מוצג לא רק כאפשרי וכמציאות, אלא גם כמאוד חיובי ומעודד בפועל.
ד – ההשפעה על החברה, מעבר לליברליות יש גם לקחת בחשבון את ההשפעה על החברה. הרי אם הרבה זוגות הם גייז ולסביות, ועוד מעבר יש גם טרנסים, הדבר בהחלט פוגע בילודה. במיוחד אם מגמת העלייה תמשיך לעלות.
ייתכן ולא תמשיך, אך אם באמת יש כאן עידוד לנושא ודחיפה אליו, אז היא ככל הנראה תמשיך.
וכאן נשאלת השאלה מה מוסרי כאן? אם מישהו באמת כזה, הרי זה דבר אחד. אבל אם כל אדם שמרגיש מעט יותר נשי ובנוסף הוא בדיכאון ודוחפים אותו לדמיין את עצמו כזה עד שהוא מכניס את עצמו לסרט, אז אנחנו פשוט פוגעים באנשים ויןתר מזה – פוגעים בילודה בחברה על ידי פגיעה באנשים שלולא עידוד ודחיפה בנושא היו יכולים לצאת מהבעיות שלהם ולהיות אנשים מתפקדים בחברה. שוב, אני מדבר על כאלה שלולא הדחיפה לא בהכרח היו כאלה.
ו – לגבי אנשים שכן כאלה, למה אין תנועה פסיכולוגית לעזור להם לקבל את הגוך שלהם ובעצם לטפל בתחושה הזו? האם יש כאן איזשהו הכרח שיישארו בתפיסה העצמית שהם זרים בגופם?
ז – אני חושב שיש לעשות הבדל בין גבר נשי או אישה גברית לבין מישהו שמרגיש דחוי על ידי גופו ורואה את עצמו כמגדר אחר באמת.
כי הראשון הוא נורמלי לגמריי ולא גורם לשום מצוקה כשהאחרון כן. ואין שום סיבה לרוץ לשינויים פיזיים במקום לעזור לאדם לקבל את עצמו. אבל אני לא רואה קריאה לדרך פעולה כזו במחוזות שמדברים בנושא, מה ששוב מעלה לי את החשד עד כמה באמת אכפת להם מהסובלים בתסמונת הזו ועד כמה הם באים לקדם אג'נדה.
אשמח לדעותיך והשגותיך על הסתייגויותיי, אשמח גם לתיקונים והפניה למקורות במידה וניכר וחסר לי מידע בנושא. אני קראתי מחקרים לגבי הנושא מWHO והמכון המרכזי לבריאות של ארה"ב. אבל בהחלט ייתכן שפספסתי דברים וכן דיונים בנושא.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
שאלותיך נוגעות בדיוק בהבחנות שאני מנסה לעשות פעם אחר פעם בין המישור המושגי-פילוסופי, המישור הרפואי-מדעי, והמישור הנורמטיבי-הלכתי. אענה על טענותיך לפי הסדר:
א. סמנטיקה, אג'נדות ו"סערה בכוס מים"
אני מסכים איתך שיש כאן אג'נדות פוליטיות, ואני עצמי מתנגד בחריפות למה שאני מכנה "הטרור הליברלי" או "תקינות פוליטית מטורפת". אני עושה הבחנה ברורה בין "קוויריות קיצונית" לבין "קוויריות מפוכחת". הקוויריות הקיצונית – זו שטוענת שאין בכלל הגדרה למושגים כמו גבר ואישה, שכל אחד יכול להגדיר את עצמו מחדש בכל בוקר, או שדורשת ממני לשנות את השפה ואת כינויי הגוף לפי קפריזות – היא בעיניי איוולת חסרת פשר וריקון של מושגים מתוכן. אינני רואה שום סיבה להיכנע לקפריזות לשוניות כאלה כשאין מאחוריהן שום היגיון, וזכותי לדבר לפי הבנתי.
עם זאת, במישור המושגי, הקוויריות המתונה (שמדברת על דיספוריה מגדרית אמיתית) מציגה טענה סבירה: שייתכן פער בין המין הביולוגי לבין החוויה המנטלית (המגדר), וזו אינה סתם סמנטיקה אלא ניתוח מושגי הכרחי כדי להבין את התופעה.
ב. יעילות הניתוחים לשינוי מין
כפי שכתבתי פעמים רבות, אני אינני רופא, לא פסיכיאטר ולא גנטיקאי. השאלה האם הניתוח באמת עוזר למצוקה או מזיק לה, היא שאלה מדעית ורפואית טהורה, שצריכה להיבחן במחקרים ולא על ידי פילוסופים או רבנים. מבחינה מוסרית והלכתית, עמדתי היא שאם יוכח מדעית שהניתוח אכן פותר מצוקה נפשית חמורה – אינני רואה בו בעיה. ממש כפי שאם אדם סובל ממום או מצוקה קשה שהייתה נפתרת על ידי כריתת ידו, הייתי בעד לכרות אותה, וזה לא שונה מהותית מניתוח פלסטי שנועד לפתור מצוקה נפשית. אם המחקרים מראים שזה מזיק כפי שאתה טוען, אז אכן לא צריך לעשות זאת מבחינה רפואית. אבל השאלה המוסרית נגזרת מההכרעה העובדתית-מדעית.
ג + ד. השפעות חברתיות, שמאל ופגיעה בילודה
הסביבה התרבותית והנורמות אכן משפיעות, וזה אך טבעי שבחברה שמקבלת את התופעה יהיו יותר אנשים שיצאו מהארון או יאמצו זהויות כאלו. עם זאת, אינני נבהל מטיעוני ה"מדרון החלקלק" והפגיעה בילודה או בחברה. אדם שנמצא במצוקה אותנטית של דיספוריה מגדרית (או בעל נטייה הומוסקסואלית) ממילא אינו מסוגל לנהל משפחה הטרוסקסואלית רגילה, ולכן הטיעון של פגיעה בילודה על ידי אי-הקמת תא משפחתי נורמטיבי הוא חלש מאוד במקרים אלו. חובתנו לטפל במצוקה של האדם הפרטי, ופחות להנדס את החברה דרכו.
ו + ז. למה לא טיפול פסיכולוגי במקום ניתוח?
כאן אתה קולע לנקודה שכתבתי עליה בחריפות. מוזר מאוד שדווקא בעידן שלנו, שבו המדע מתיימר לפתור הכל, ה"ליברלים" נלחמים בחירוף נפש נגד טיפולים פסיכולוגיים (כמו טיפולי המרה) שמטרתם להתאים את הנפש והמגדר לגוף הביולוגי. זוהי סתימת פיות ואג'נדה פוליטית שמונעת מחקר מדעי לגיטימי. אני לחלוטין בעד מתן חופש לכל אדם לבחור בטיפול פסיכולוגי שיעזור לו להשלים עם גופו, ואני מתנגד לחוקים שבאים לאסור על מטפלים להציע עזרה כזו למי שמעוניין בה. אם יתברר שטכניקה כזו עובדת (מה שהיום הפרוגרסיבים פוסלים אפריורית בלי לאפשר באמת לחקור), ייתכן שזו בהחלט תהיה האופציה המועדפת לחלק מהאנשים. אמנם יש מקום לרגולציה נגד שרלטנים שפועלים גם הם מתוך אג'נדשה. כיום יש אינדיקציות די ברורות לכך שברוב המקרים טיפול המרה הוא סתם אחיזת עיניים מזיקה מאד.
בנוסף, אני בהחלט מבדיל בין "גבר נשי" לבין אדם שסובל מדיספוריה מגדרית (קוויר מתון) שמצוי במצוקה של ממש. דיספוריה אינה גבר נשי. גבר נשי הוא גבר שיש לו גינונים נשיים. דיספוריה מדברת על גבר שחש אישה. זו תופעה שונה. אתה יכול להתכחש לעצם קיומה, אבל אני נוטה להאמין לרבים כל כך שמדווחים עליה. אם המצוקה היא אמיתית ועמוקה (ולא סתם בלבול חולף, או "נזילות מגדרית" שמשתנה כל בוקר), והפתרון היחיד שהמדע מציע כרגע הוא שינוי פיזי – יש להתייחס לכך כאל טיפול במצוקה רפואית-נפשית. אבל אם הטיפול הנפשי (להתאמת המוח לגוף) יהפוך לאפשרי ויעיל, אני הראשון שיתמוך בזכות להשתמש בו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תודה רבה על התשובה.
אני מסכים עם רוב מוחלט של מה שכתבת.
רק חידוד על הטענה של ההשפעה החברתית,
אני טוען שבמידה ויש כאן השפעה חברתית שדוחפת אנשים שאין להם באמת דיספוריה מגדרית לטעון שיש להם ולדמות שיש להם, זה עצמו פוגע בחברה כי לולא הדחיפה הזו הם היו אנשים רגילים וככל הנראה מקימים משפחות. וטענתי היא שכיום אי אפשר באמת לדעת כמה אנשים באמת כאלו וכמה מושפעים ובעצם עם בעיות אחרות בכלל.
אני מסכים שבמידה ואדם מרגיש דיספוריה מגדרית(אני לא דוחה את עצם הקיום של תסימונת כזו כי בבירור יש אותה. הטענה היא כמה מקובל לראות אותה כנורמלית אבל זה פחות הנושא שיש לי בעיה איתו, כי אם הם סובלים אז ברור שצריך לעזור להם בדרכים שבאמת עוזרות) צריך לעזור לו.
כיום המצב מקשה מאוד להבחין בגלל התנועה הפרוגרסיבית (ה"WOKE") שמקשה לנהל שיח ומחקר אמיתי בנושא. כמו שאמרת.
הבהרה לגבי דעתי על ניתוחים – אני חושב שכרגע ניתוח הוא עסרה נוראית ולא מוכחת מספיק כדי להציע אותה כמומלצת, בהתחדב בקיצוניות ההצעה(שינוי בלתי הפיך בהורמונים ואיברי הגוף) וממילא גם אם אין דרך טיפול, אין להציע ניתוח כדרך. אני חודב שאולי יש מקום להתיר כמו שמתירים טיפולים ניסיוניים בסרטן על חולים, לאחר שהבהירו להם את סיכוני התהליך ואי וודאותו.
אני חושב שהדחיפה הנוכחית של ניתוחים כטיפולים לגיטימיים ומיינסטרים היא לא מוסרית בעליל ובשום ענף רפואי לא הייתה עוברת. אלא שכאן יש עיוות מוסרי שמונע ממניעים אחרים לגמריי ולא מעובדות רפואיות ודרך אפקטיבית לטיפול.
נ.ב – הרעש מסביב לנושא בדרך כלל מלהיט אותו ומכניס אמוציות ובהחלט זה מונע מלהגיע לדעה מאוזנת, השיח עכשיו עזר לי מאוד לדייק את הדעה שלי בנושא.
בה במידה יש השפעה חברתית הפוכה שדוחפת אנשים שהם כן כאלה להתכחש לזה ולהינשא לבן המין השני ולאמלל אותם ואת ילדיהם. השפעות כאלה יש לכל הכיוונים, ולדעתי ההשפעה השמרנית הרבה יותר גרועה. רחוק בעיניי שאדם שאינו כזה יזהה עצמו ככזה רק בגלל השפעות. זה אמנם קיים כנראה, אבל אני די בטוח שזה מספר קטן מאד. ההיפך הוא מספר עצום, שהרי עד לפני עשרים שנה אף אחד לא זיהה עצמו ככזה ואנשים רבים היו אומללים בגלל זה. הקיצוניות של הלהט"ב, מה שמכונה כיום פרוגרסיביות, היא תגובה (ריאקציה) לקיצוניות ההפוכה ששלטה בכיפה. לטנגו הזה יש שני צדדים. וכל אחד נוטה להתעלם מאחד מהצדדים שלא נוח לו ולהדגיש את זה שכן.
לכן נקודת המוצא שלי שאין טעם לדבר על השפעות ולחשוד בכל אחד שהוא סתם מושפע ולא אותנטי. נכון שיש כאלה, אבל הנחת היסוד שלי שאם אדם אומר שהוא כזה אז הוא כזה. וכעת יש ללכת איתו כמה שניתן. כל ההנחות המרקסיסטית כאילו שיש כאן מזימות רוחשות מתחת לפני השטח רק מזיקות. דיון ענייני ושליו הרבה יותר מועיל והרבה יותר נכון, גם אם הוא מאפשר לכמה מזקני הפרוגרסיביים וזקני השמרנים לבצע את זממם הנלוז.
אין לי נתונים על הניתוחים ואני מניח שגם לך אין. אין לנו גם נתונים על ההשפעות של אי ביצוע הניתוח (שמהן אתה מתעלם). עמדה נחרצת בעניין הזה, חשודה בעיניי על הטייה מגמתית כפי שתיארתי למעלה. אני מניח שזו שאלה מדעית ויש להשאיר לאנשי מדע שיבדקו. קריאה מהצד של סיכומים כאלה ואחרים, שכנראה רובם מוטים, לא מספיקה לגבש עמדה בנושא הרגיש והכאוב הזה. כל החלטה לכל כיוון יש לה מחירים כבדים מאד, ולכן ההנחה הפשוטה היא שיש לתת לאנשים להחליט לפי הבנתם ולשאת בתוצאות ולא להיות פטרנליסטים ולדעת טוב מהם מה טוב להם. זה אמור הן לגבי טיפולי המרה והן לגבי ניתוחים וכדומה. ואם יש הטיות וחשדות כלפי המחקר נא להיכנס לשדה ולפעול ולהשפיע בו כחוקר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer