שבועה על תנאי – הלכה למעשה‎‎

השבועה הזאת אמנם נאמרה בלי שם ה', אבל בשו"ע יו"ד סי' רלז ס"א מבואר שגם זו חלה מדין ידות (רק חיוב קרבן אין על זה). זה תנאי "אם" ולא "על מנת", כלומר תנאי שתחולתו היא מעת התקיימותו של התנאי ולא למפרע. בתנאי כזה נדרשים משפטי התנאי, כפי שפירטתי באתר. הניסוח שכתבת כאן אינו כפול, אבל התנאי קודם למעשה. והנה, במקום שבו ברורה כוונתך גם בלי שכפלת את התנאי, כתבו התוס' בקידושין מט שאין צורך לכפול את התנאי (דהוי דברים שבלבו ובלב כל אדם). אלא שכאן מדובר במעשה מצווה (הכשר מצווה), לצאת לשידוכים, ולכן קשה לומר שברור שהתכוונת להתנות בתנאי ולא לעשות אם לא יתקיים התנאי. רק אעיר שבבראשית פכ"ח פסוק כ יש נדר של יעקב אבינו שגם הוא לא כפול (אם כי יש לדחות שהתורה לא תיארה את כל הלשון אלא את העניין באופן כללי, אף שלא  נראה כן מלשון הכתוב). אמנם דעת זקנים מבעלי התוס' שם כתבו שאין זה לשון תנאי. בשורה התחתנה, לדעתי קשה  להקל כאן. מעבר לזה, יש כאן מצווה ולכן עליך לעשות זאת גם בלי קשר לשבועה.