איפה המודל של הרב בנושא ההשגחה והתפילה נתקל בקושי

שלום וברכה לכבוד הרב מיכאל אברהם שליט״א.

מתוך הערכה עמוקה למפעלך התורני, המהווה עבורי מגדלור של יושר אינטלקטואלי ובירור, ברצוני להציע ביקורת על משנתך בנושא השגחה, תפילה ושכר ועונש בזמננו.

לטעמי, המודל שאתה מציג סובל מכשל מובנה, שבו הרצון לשמור על הוכחות כמה שיותר סטריליות ופילוסופיות מוביל לטעויות עובדתיות.

ההבחנה הכרונולוגית שאתה מייצר, לפיה פעם הייתה השגחה גלויה והתערבות אלוקית בעולם, ואילו בדורנו עזב ה׳ את הארץ (ואולי הוא מתערב באופן ספורדי) – היא מהלך חמקמק ומבריק להפליא. בכך אתה יכול "לנפנף" בהינף יד כל מקור מהתנ״ך או מההיסטוריה. אך אף על פי כן לענ"ד ההבחנה שלך קורסת מול ארבע טענות מרכזיות:

א. הממד הנבואי: הקביעה האלוקית של ה׳ בכבודו ועצמו היא "אני ה' לא שניתי״ (מלאכי ג ו), לא מדובר כאן בתיאור של העבר בלבד. הניסיון לצמצם אותה לעבר הוא דחוק ואינו מתיישב עם סגנון לשון הנבואה ותוכנה. הביטוי מבטא הווה ממושך של הנהגת ה' את עולמו, והצהרה כי מדיניות ההשגחה של ה׳ לא השתנתה ולא תשתנה.

ב. עדות עובדתית מוחשית: במאה הקודמת חי בבגדד אחד מגדולי המקובלים – חכם יהודה פתיה זצ"ל (שנפטר לפני כ-80 שנה בסך הכל).

אקדמים שהדיון כאן אינו עוסק ב"סמכות" (מושג שאינו רלוונטי לטענה דלקמן), אלא ביושר אינטלקטואלי.

כל אדם הגון ובעל ביקורתיות בריאה שיפתח את ספרו המונומנטלי והמצמרר "הרוחות מספרות", המתאר את שיחותיו עם רוחות ודיבוקים, יווכח שלא מדובר בהמצאות, גוזמאות תרבותיות או דמיונות שווא. הוא מתעד שם בגוף ראשון, בצורה מדויקת כיצד דיבר בהקיץ באופן ישיר עם רוחות ודיבוקים שנכנסו בבני אדם. חשוב להדגיש: לא מדובר בחזיונות לילה, משלים, חלומות או מצבי תודעה מעורפלים (אקסטזות), אלא בתיאורים עובדתיים לחלוטין שהתרחשו בהקיץ ממש ובמודעות מלאה.

הוא שמע מהרוחות מידע חשוב על מה שמתרחש בשמיים ממעל. הרוחות הללו מתארות לפרטי פרטים את מסכת העונשים המבעיתה והמדויקת שהן קיבלו על מעשיהן עלי אדמות. כמו כן הוא מתאר כיצד שלח אותן לבית דין העליון שישאלו שאלות בשמו, וכיצד קיבל תשובות.

ראוי להביא את פתיחתו והצהרת כוונותיו של רבי יהודה פתיה עצמו בפתח דבריו:

"ומעתה הט אזניך ושמע מה שסיפרו לי הרוחות בהיותם עומדים לפני בית דין הגדול, ואעתיק אותם לפני הקורא אחת לאחת, ומהם יבין האדם את דרכו ואת הנעשה בו אחרי ימי חלדו."

הנה מקרה מבחן קצר ומבעית מתוך הספר, שמדגים את הדיוק של התיאורים הללו:

אמרתי ליונה (=הרוח שר״י פתיה דיבר איתה): "במה הייתה חטאתך כי נשארת היום חמש עשרה שנים בכף הקלע, ומי יודע שכמה שנים תהיה עוד בכף הקלע על אותו עוון?

אמר לי: לא חטאתי מימי רק פעם אחת בלבד. וכה נפל העניין, כי אני הייתי מסרסר בין הסוחרים המוכרים גלומי משי ותכלת וארגמן ולהיות אמצעי בין המוכרים והקונים, ומזה הייתה פרנסתי ופרנסת ביתי. ולפעמים יזדמן איזה דבר נחוץ, וצריך להשכים לבית הסוחרים עצמם ולדבר עמהם.

ופעם אחת אירע שנכשלתי בחטא חמור, וזה היה עווני, וזה לי חמש עשרה שנים בכף הקלע, ולא אדע עד מתי אהיה בצער הזה כי לא הודיעו לי הבית דין. ומפני זה העוון לבד אני לוקה.״

זו אחת מתוך כמה וכמה עדויות חיות שעולה מהן תמונה חד משמעית: יש דין ויש דיין, יש שכר ועונש, ומדקדקים עם האדם בשמיים על כל מעשה ומעשה; העולם אינו הפקר, וההשגחה והצדק האלוקי חיים ובועטים גם בזמננו.

מי שיש לו יושר ויקרא את העדויות הללו – שערות ראשו תסמרנה, והוא יבין מיד שאי אפשר לפטור עדויות מוחשיות שנכתבו לפני כמה עשרות שנים בסך הכל – כמצג שווא.

אני מרשה לעצמי להזמין את הרב (במידה והדבר לא נעשה בעבר) לעיין בעדויות המרתקות הללו המופיעות בספר ״הרוחות מספרות״, ולבחון את אמיתותן.

אם מקבלים את העדויות הברורות בללו (וניכרים דברי אמת), הרי שהטענה של הרב שדווקא בעשרות השנים האחרונות חל פתאום ״שינוי במדיניות" וההשגחה פחתה עד כמעט לא נמצאת, דורשת אקרובטיקה מחשבתית רק כדי לא לקבל את האמת ממי שאמרה. לא עבר הרבה זמן מאז העדויות הללו, ואיני רואה סיבה רצינית שתחיל שינוי במדיניות האלוהית, במיוחד בהצטרף סעיף א.

עקב מגבלת טקסט, אשלח את המשך השאלה בשרשור נוסף.