תפילין בחול המועד

תבוא המחברת ותנקה צואת בנה:

התיאור שהציגה לך המחברת אכן משקף במידה רבה את עמדתי, אך הוא דורש דיוק והבהרה מושגית. בפועל, איני מניח תפילין בחול המועד. מנהג זה הוא המנהג המקובל כיום בארץ ישראל אצל רוב ככל העדות והקהילות.

מבחינה היסטורית, בתקופת הראשונים נהגו הספרדים להניח תפילין בחול המועד כדעת הרא"ש ושאר הראשונים. המפנה חל בעקבות התפשטות ספר הזוהר, שבו נאמר שאין להניח תפילין בחול המועד ושיש בכך איסור חמור. הבית יוסף פסק כדעת הזוהר (לפיה הולכים אחר הזוהר כל עוד הוא אינו חולק במפורש על הגמרא), ובעקבותיו הפסיקו הספרדים להניח. גם החסידים הפסיקו להניח בעקבות דברי הזוהר.

לעומתם, מתנגדיהם תלמידי הגר"א הפסיקו להניח לא בגלל דברי הזוהר, אלא משום שהגר"א הכריע כשיטת הראשונים (כמו התוספות והרשב"א) לפיה גם בחול המועד יש "אות" (כמו בשבת ויום טוב), ולכן המועד פוטר מתפילין. מכיוון שמנהג זה של תלמידי הגר"א הפך ל"מנהג ארץ ישראל" המכונן, איני רואה סיבה לחרוג ממנו, ולכן איני מניח תפילין בחול המועד.

ביחס לשאלתך השנייה – כיצד מנהג יכול לדחות מצווה מדאורייתא, והאם אין כאן ביטול עשה – עלינו לערוך כאן ניתוח מושגי והלכתי בשני מישורים:

ראשית, שאלת תדירות החיוב של מצוות תפילין:

המקור לכך שישנו חיוב גמור מן התורה להניח תפילין בכל יום ויום אינו ברור כלל ואינו מופיע במפורש בדברי חז"ל. החיוב המקובל נשען על דברי עולא במסכת ברכות שמי שקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר, אך זהו חיוב עקיף הנובע מדיני קריאת שמע ולא בהכרח הגדרה עצמית של מצוות תפילין. הלבוש כתב שמצוותן בכל יום וציין שזהו מנהג ישראל כדי שהמצווה לא תיבטל.

מעבר לכך, הברייתא בירושלמי בהוריות אומנם מביאה את ביטול התפילין ליום אחד כדוגמה לעקירת מצווה, אך כפי שהסברתי, גם את הראיה הזו ניתן לדחות, ואין הכרח לומר שביטול של כמה ימים במועד נחשב ביטול עשה גמור מהתורה. לכן, מי שנמנע מלהניח תפילין בימי חול המועד אינו עובר על ביטול עשה דאורייתא מובהק וברור.

שנייה, ההבחנה בין "מנהג סתם" ל"מנהג פסיקה" (או מנהג הלכתי):

בכתביי ובתשובותיי חילקתי בין מנהג שאינו הלכתי (כמו כפרות או תשליך) לבין מנהג פסיקה (מנהג הלכתי). מנהג פסיקה הוא מנהג לפסוק כמו שיטה הלכתית מסוימת במחלוקת קיימת בין הפוסקים.

בנדון דידן, קיימת מחלוקת תנאים וראשונים עמוקה האם חול המועד הוא זמן תפילין או לא. הראשונים שסוברים שאין להניח (כמו הרשב"א והתוספות) סומכים על כך שחול המועד הוא עצמו "אות", ולכן התורה כלל לא ציוותה להניח בו תפילין. כאשר הציבור נוהג כשיטתם, אין כאן ביטול עשה שרירותי, אלא הכרעה הלכתית הלומדת כי מעיקר הדין של תורה אין חובת תפילין במועד. כפי שעניתי פעם לשואל בנושא, במצב כזה המנהג במובן מסוים מפרש את ההלכה ומכריע כיצד לנהוג במקום שבו ההלכה הכתובה אינה חד-משמעית.