אמונה רציונלית
הרב טען בדיון עם אביב ובכתבות שונות שלדעתו אמונה באל היא רציונלית ויותר מזה, כפירה באל היא כפירה ברציונליות. אבל אני ראיתי שאתה מגיע לאלוהים בדרכים פילוסופיות יותר, הטיעון הפיזיקו-תאולוגי שמוכיח סיבה ראשונית וכו'. רציתי לשאול איפה עובר "הגבול" בין אמונה שנחשבת לדעתך רציונלית (או עשויה להיות איכשהו) ואמונה שלא. זאת אומרת, נתחיל מזה שלא להאמין בסיבה ראשונית זה לא רציונלי, אבל האם גם לא להאמין באל כל-יכול, יודע-כל, נצחי וכו' זה גם בהכרח לא רציונלי? איפה עובר הגבול בין מה שיכול להיות רציונלי לבין מה שחד משמעית לא רציונלי? השאלה הזו מבלבלת אותי לאחרונה שכן אתה מככב כרב הרציונלי מספר 1 ומשפיע על רבים. לעומת זאת, אחרי קריאה רבה של טיעונים פילוסופיים, מדעיים והיסטוריים, אני נוטה לאתאיזם אך עם נטייה שיש סיבה ראשונית. אני תקוע באמצע. האם זה בעייתי באופן קיצוני או גישה שאפשר לחיות איתה?
כשאני מדבר על אמונה בהקשר זה כוונתי לאמונה ביישות שמעבר לעולם שבראה אותו ודורשת מאיתנו התנהגות מוסרית. זהו. כל מה שמעבר לזה הוא חלק נוסף של המהלך שלא יוצא מטיעונים פילוסופיים אלא משיקולים אחרים (פירטתי בספרי המצוי הראשון). התנאי לרציונליות הוא הצעד הפילוסופי שבמהלך.
אפשר לחיות עם כל גישה, השאלה איך חיים נכון ולא איך חיים. אמנה באלוהים פילוסופי בלי תאיזם היא רציונלית, כלומר אין בה בעייתיות כשלעצמה. אבל לדעתי הגיוני לאמץ תפיסה תאיסטית, גם אם זה לא תנאי לרציונליות. בכל אופן, זה ודאי מתיישב איתה.
בספרי הנ"ל הסברתי שיש קשר בין החלק הראשון, הפילוסופי, לחלק השני, התאיסטי.
אוקיי , אני מבין. רק איך הגעת להתנהגות מוסרית? הטיעון הפיזיקו-תאולוגי לא מדבר על התנהגות מוסרית. או שהתכוונת לדת בכלליות?לא ברור לי מה הכוונה בהתנהגות מוסרית.
מפורט בספרי המצוי הראשון שיחה רביעית חלק ג. ראה גם טור 456.
אין לי את המצוי הראשון כרגע והטור לא בדיוק מדבר על השאלה שלי. רציתי לשאול איך בקצרה נוצר החיבור בין אלוהים לבין זה שיש לו דרישות כלפינו בצורה פילוסופית בלבד?
כאילו, מה שיוצר את החיבור זו הדת או עצם קיומו? הטענה היא שלא יכול להתקיים אלוהים בלי דרישות מוסריות ממנו?
הטור עוסק בדיוק בזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer