"גדוילי הדויר" החריידים וחומרות ציבוריות

בהמשך לשאלה – אשמח שתענה לי לגבי שיקולים מסוימים בהכרעה לגבי הגבלות על קיום מניין.

הייתה טענה שאם מותר למשל להפגין, צריך גם להרשות להתפלל במניין.

מנגד, טענו אחרים (בין השאר), שהפגנה היא חד פעמית, של מספר אנשים מוגבל. לעומת זאת, תפילה תגרום להתאספויות של מספר רב של אנשים, ובאופן קבוע.

מה דעתך בקשר לשתי הטענות, לכאן ולכאן?

בעיניי זו תמיד נראתה השוואה דמגוגית. הפגנות נערכות חד פעמית ובהשגחה משטרתית. מניינים נערכים באלפי מקומות כל יום בלי שום השגחה. דמגוגיה יללנית של כאלה דנהנים לחוד מקופחים ולהאשים בכך אחרים.

אני מבין גם שמדינה דמוקרטית כמעט ולא יכולה לאסור מעצם הגדרתה להפגין. אבל כל מה שלא מטא-דמקורטי כמו מניינים אפשר לאסור.
אף שכמובן שכל איסור גובר על חופשי פרט או קולקטיב מסויים, זה עדיין לא מתנגש חזיתית עם הגדרת המושג דמוקרטיה.

בכל אופן, זה שאפשר לעשות הפגנה לא אומר שראוי לעשותה בפועל…