גדרי ההתנגשות של המוסר וההלכה ( לא השאלה הרגילה) ( אלא על מקרה ספיציפי )
לכבוד הרב מיכאל אברהם
שמעתי את השיעורים של הרב על מוסר אמונה והלכה וכן שאלתי את הצ'אט אך לא נעניתי כראוי
ועדיין יש פרט קטן בכל הדברים של הרב שחורגים מכל הכללים שהרב אמר בכל השיעורים
לגבי הבחנת הרב בין התנגשות מהותית להתנגשות מקרית ביחס להלכה ולמוסר: הרב מסביר שהתנגשות מהותית היא מצב שבו הציווי כרוך אינהרנטית בפגיעה מוסרית (כמו מחיית עמלק).
האם אין לראות בקביעה המפורשת של חז"ל השוללת הצלת גוי בשבת כהוראה ישירה שנועדה להכריע בדיוק בסיטואציה הזו? במידה וחז"ל התייחסו ישירות למקרה הנידון וקבעו שאיסור שבת אינו נדחה עבורו, מדוע קביעה זו נחשבת ל"מקרית" (במידה ונחשבת למיקרית) ולא להכרעה נורמטיבית מפורשת שהערך הדתי גובר בה על הערך המוסרי?
חשוב לי להדגיש כל השאלה היא בתיאוריה במקרה ואין את ההיתרים הלכתיים להציל את הגוי כעין ההיתר של המאירי !
האם בכל זאת הרב היה מציל את הגוי ? שמעתי מהרב שכן אך לא הבנתי מדוע.
האם יש חילוק בין דברי תורה לדברי חזל ואם כן מדוע ?
הרי יש את סמכות חזל ! (האם נגמרת סמכות חזל במקרה והמוסר חולק על כך לגמרי ? ומדוע? )(ונכון שיכול להיות שחז"ל טעו אבל מ"מ יש סמכות אז מה זה משנה , ה' מצווה להקשיב לציווי חז"ל)
האם הרב היה עושה זאת מבחינה אידיאלית או מחולשה למוסר למרות שצריך לקיים את דברי התורה?
בנוסף האם הרב ינסה להשיג היתר ואז להציל אותו או שיציל אותו בכל מקרה ?
הבעיה שלי בשאלה הזאת משום שמקרה זה לכאורה חורג מהכללים שקבע הרב בשיעורים שלו ולכן אינני מבין אותו
תודה רבה הרב
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
Please login or Register to submit your answer