דחייה לגאולניו במחברת הראשונה
בהקשר לטיעון של גאולניו שאת מבנה הטענה של אנסלם לגבי קיום האלוהים שייך ל'הרכיב' גם על האי האבוד הגדול ביותר. לעניות דעתי הדוגמאות כלל לא דומות. שכן המושג 'גדול' משמש כאן כשני מונחים שונים לגמרי בכל דוגמא. כשאומרים ה'אי הגדול ביותר שאפשר לעלות על הדעת', מתכוונים לומר שהאי פיזית הוא הכי גדול. אמנם הוא בתודעתנו אך מתייחסים לכך שהאי עצמו גדול. ולכך שנבוא לעלות בדעתנו את האי הגדול ביותר שגם קיים הוא לא יהיה גדול יותר פיזית ולא תהיה בו שום תוספת לגודלו בדעתנו. מה שאין כן שעוסקים בקיומה של ישות עליונה עצם ההגדרה של ה'דבר הגדול ביותר' היא נטו בדעתנו. הדבר הגדול ביותר ש'נוכל לעלות על הדעת' הוא בגודלו בדעתנו. ולכן כשנניח 'יש' קיים הוא יהיה גדול יותר בדעתנו, שכן קשה יותר להניח על הדעת דבר גדול שקיים. וזה בדיוק עניין הטורח בהגדרת האלוהים כדבר שבדעת ולא כ'כל יכול' או סתם כ'דבר השלם ביותר' אלא כ'דבר השלם והגדול בדעתנו' משום שלא כמו דבר פיזי פה עצם ההגדרה היא בדעת ולא במציאות הפיזית. האם יש בדברי משהו?