דרשות חז"ל

ראה במאמרי על הסברות בהלכה. בקצרה, לא תמיד הסברא לבדה מספיקה כדי לכונן דין. לולא הפסוק או הדרשה לא היינו חושבים שהסברא מספיקה. אחרי שיש דרשה הסברא מסבירה אותה. למשל, בן סורר ולא בת. הסברא היא שבת אין דרכה ללסטם. האם בלי הדרשה רק מחמת הסברא היינו מוציאים בנות? כנראה שלא.
לפעמים הסברא מכריעה בין שתי דרכים לדרוש.
כשהסברא מספיקה לבדה אז הדרשה היא אכן רק אסמכתא. אבל זה רק במקום שהדרשה מוסיפה פרט בהלכה דאורייתא קיימת. כשמדובר בדין מחודש (כמו ברכת הנהנין), שם קיומה של סברא בלי דרשה לא מספיק כדי לתת לזה מעמד של דין דאורייתא.
ראה מאמרי שם, וגם במאמרי מהי גזירת הכתוב.