הטיעון מהרציונליזם לקיומו של אלוהים

הוויכוח בין רציונליזם לאמפיריציזם היה אחד הוויכוחים המרכזיים והעמוקים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית, אך אם בראשיתו של הוויכוח היה אפשר לראות ברציונליזם ובאמפיריציזם שני אופציות שקולות בסבירותם, הרי שבהמשך – עם החידוד שנעשה לגישה האמפיריציסטית אצל ברקלי ויום – האמפיריציזם כבר נעשה לתפיסה שנראית הזויה ומנותקת מהשכל הישר, ברקלי טען שאין לנו שום סיבה להניח שיש חומר שקיים מחוץ לתודעה הסובייקטיבית שלנו, (למעשה, ברקלי טען שהחומר בוודאות אינו קיים, אך הבסיס לתפיסתו היה ספקנות אמפיריציסטית), יום היה ספקן גם ביחס לעקרון הסיבתיות ועקרון האינדוקציה, וגם הקצין וטען שגם אין לנו שום סיבה להניח שיש לנו תודעה סובייקטיבית, כיון שאין לנו תצפית (גם במובנה הרחב, הכולל גם חוויה בלתי אמצעית) על התודעה שלנו כעצם רציף שקולט אירועים, אם אנו מתבוננים בתודעה שלנו אנו מזהים רק רשמים, כמו רצון לשתות קפה, אהבה לחברה ותחושת כעס על זקן נרגן, אף פעם אף לא רואים שם את התודעה, כך שאין לנו שום בסיס להניח שהתודעה אכן קיימת, הדבר היחידי שקיים זהו צרור רשמים שתלוי באוויר בלי שום עצם שמחזיק אותו, (יום היה ספקן גם ביחס לגוף, כך שהאמפירציזם העקבי מביא למסקנה שאין שום עצמים בעולם, לא גשמיים ולא חומריים, יש רק תפיסות ורשמים שתלויים באוויר), המסקנות האבסורדיות הללו מביאות למסקנה שהאמפיריציזם לא יכול להיות נכון, כך שיש לנו מושגים שאינם מגיעים מתצפית. 
אך האם העובדה הזו, שיש לנו רשמים שמגיעים בלי תצפית, אינה הוכחה לקיומו של אלוהים שנטע בנו אותם? הרי לפי התפיסה האתאיסטית – האמפיריציזם מוכרח להיות נכון, שהרי אין לנו שום מקור מידע מעבר למוח, והמוח מעביר לנו רק נתונים שמגיעים מהחושים, מהיכן באו לנו מושגים כמו סיבה או קיום? השאלה היא לא מהיכן אנו יודעים שיש דברים שקיימים, כלומר – מהי ההצדקה הרציונלית לכך שהשכל שלנו טוען דברים נכונים ביחס למציאות, (מעין הטענה של דקארט ולייבניץ שגם הם ביססו על כך את קיומו של אלוהים), אלא על עצם קיומם של הרשמים הללו בהכרה, מהיכן מגיעים הרשמים הללו? באופן עקרוני – ההוכחה הזו תקפה גם לפי האמפיריציסט, רק שאמפיריציסט רדיקלי יכול לטעון שמושגים כמו סיבה וקיום שאין להם מקור תצפיתי הם אסוציאציות ובלבולים מושגיים, אך מי שטוען שהוא כן מבין מושגים כמו סיבה וקיום – מניח בכך בהכרח שהמושגים הללו בתודעה שלו משקפים תוכן בעל משמעות, כך שלשיטתו – אפשר להוכיח מכך את קיומו של אלוהים.
אם ננסה לנסח זאת כטיעון לוגי נאמר כך: הנחה א': אם האתאיזם נכון – אין אפשרות לקבל תפיסה רציונליסטית שיש מקור נוסף למושגים בהכרה שלנו מעבר לרשמים חושיים, כיון שהמוח יכול להעביר להכרתנו רק רשמים מהמציאות החיצונית, הנחה ב': הרציונליזם נכון, האופציה האמפיריציסטית שמושגים כמו סיבה וקיום אינם משקפים תוכן קוגנטיבי היא אבסורדית, מסקנה: האתאיזם אינו נכון.