הכרת טובה לבורא שיצר אותי בעל כרחי

במחילה מכב' לא מצאתי את התשובה "להדיא"… אשמח אם תוכל להביא אותה כאן או לחלופין להפנות למספר עמוד בספר

אתה קצת משקר. זה שאתה לא מתאבד זה סימן שאתה רוצה לחיות, למרות שהעולם מלא סבל וייסורים.
תוכל להבין זאת אם תעצור נשימה במכוון למשך כמה זמן שאתה יכול ואז כשתחזור לנשום תבין כמה זה חשוב שיש חמצן באויר, למרות שיש סבל וייסורים בעולם.

אפרופו, הרב, אם נלך בגישה שאין כזה דבר נשמה שמתקיימת לאחר המוות, אז לפי המאמר מדוע צריך להעניש את הרוצח? הרי לא ניתן להעריך כמה שווה הבן אדם לאחר שהוא מת (=העדר). אז כיצד ניתן להעניש את אותו רוצח?

לפוסק האחרון.
העובדה שאדם לא מתאבד איננה מהווה ראיה לכך שהוא חפץ בחיים ברמה הישירה, מפני שהסיבה שהוא לא מתאבד נעוצה בזה שהאדם נברא עם מערכת אינסטינקטים שתמנע ממנו לעשות מעשה התאבדות ולא מפני החפץ הישיר שלו בחיים.

אלי, זה באותו פרק שקראת. אי אפשר לפספס. זוהי הסיבה שהגדרתי שם הכרת טובה פילוסופית ולא אתית. הרחבתי יותר במאמר שהפניתי אליו:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94

ק,
העונש על רוצח הוא עונש פלילי ולא אזרחי. כלומר ענישת הרוצח אינה פיצוי לנרצח או למשפחתו אלא עונש על עבירה. לכן אין שום קשר לנדון דידן.
מה עוד שלגבי משפחתו בהחלט אפשר להשוות מצב שהוא לא היה נרצח ויכול היה לפרנסם למצב שבו הוא נרצח ואינו יכול. ואז יש לשום אותו כעבד. אמנם זה תלוי אי יש דמים לבן חורין (אף שלדעתי גם אם אין דמים זה לא מטעמך), ואין כאן מקומו.

מהיכן מגיע מקור סמכותו של בית המשפט להעניש בעונשים פליליים? מטרתם רק לתיקון החברה לא? (אני מסכים שזה יכול להיות מטרת הבי"ד כמו מלקות).
כיצד זה מתיישב עם תפיסה של מוסר רלטיבסטי?

לא הבנתי. איך הגענו למוסר רלטיביסטי? כל עונש בי"ד הוא עונש פלילי. אם יש שאלות אחרות שלא קשורות כדאי לנסח אותן ולפתוח שרשור נפרד.

אברהם אהרון

חפץ ישיר הוא החפץ שמגיע מהאינסטינקטים. כי זה מגיע ישירות לרצון.
אם לא מעורבים שם אינסטינקטים אזי מדובר בחפץ פינוקי עקיף שבו האדם מתנתק מהמציאות (מהאינסטינקטים) וממציא לו עולם ללא סבל (ללא התנגשות בין אינסטינקטים) ואז משווה את המציאות לאותה הזיה לא מציאותית ואז הוא אומר "קצתי בחיי". אבל זה חפץ עקיף שנובע מהתעלמות.

ולסיכום. זה שהאדם לא מתאבד אומר שהוא לא רוצה להתאבד באמת.

תודה רבה. אכן המאמר הבהיר לי היטב את הנושא שהובא בספר בתמציתיות.