הלכה ואין מורין כן

שמעתי את השיעורים על פסיקת הלכה. ממש אהבתי את השיעורים. תודה הרב.
בסוף השיעורים הרב טען טענה שקשה לדעתי וקשה לי לקבל אותה. הרב אמר (אולי לא בלשון הזה. לפחות זה ההתרשמות שלי) שתפקיד הפוסק הוא לא לחנך את הציבור. אין לו אחריות ציבורית. הוא מומחה טכני להלכה. יותר מזה הרב אמר (ואת זה אני זוכר בודאות) שעל הרב להביא את כל הדיעות והאדם הפשוט שאינו בר הכי לפסוק יבחור את הדרך המתאימה לו לפי הדחק שהוא חש. דבר מוזר לפסוק הלכה לפי קריטריון דחק. שבסופו של דבר יהפך לקריטריון מוביל לפסק הלכה לאדם הפשוט. דבר שאיני מוכן לקבל. הרבנים כיום רואים בפוסק מדריך עליו להכיר את האדם ולפי זה לפסוק הלכה. זה לא טכני.
מצאתי ראיה לכך! הרי בגמרא כתבו שיש מקרים הלכה ואין מורין כן. זאת אומרת לציבור יאמרו שהדבר אסור. ולא יתירו להם. למרות שאותו אדם יתכן שבעצמו יחשיז את הסכין ביום טוב. כי לדעתו ניתן לעשות מלאכה למכשירי מצוה. אבל לציבור ישקר ויאמר שאסור. מכאן רואים את האחריות הציבורית של הפוסק. איך  הרב יכול לומר מה שאמר לאחר שזה מה שכתוב בגמרא?
שמעתי מהרב אליהו רחמים זיני שיש מקום באירופה (שכחתי את השם) בו רבנים הקלו על פי ההלכה למשל שימוש בנבל בבית הכנסת. כי על אף שמבחינה הלכתית יבש זה מותר (ואכן אצל הספרדים יש שהכניסו) צריך לדעת מאיפה זה מגיע והיות שאצלם יש השפעה נוצרית ולכן יש לאסור. אך הם התירו. וככה התירו למרות שהיו חכמים גדולים. והתוצאה היא שכל היהדות מהקהילות הללו נעלמה בסופו של דבר. זה מראה עד כמה חשוב  פסיקת ההלכה. וזה לא רק מומחיות הלכתית.