הנחת היסוד של הסוגיה בסנהדרין מא.

שלום וברכה הרב מיכי, יישר כח על ההשקעה באתר ובהוראה בכלל. הגמ' בסנהדרין מא. עוסקת בשאלת המקור לצורך בדרישה וחקירה. הגמ' אומרת
"וצריכא דאי כתב רחמנא אחותו הוה אמינא חייבי מלקות אין חייבי מיתות לא כתב רחמנא כי יזיד ואי כתב רחמנא וכי יזיד הוה אמינא הני מילי סייף דקיל אבל סקילה דחמורה אימא לא צריכא". 
הנחת היסוד של הסוגיה שאם דבר מסוים הוא חמור יותר אז לא נצריך בו דרישה וחקירה. אני שואל: והרי ההיגיון בדיוק הפוך: כדי להרשיע מישהו בדבר חמור צריך וודאות גדולה יותר, וכמו שמקובל במשפט הפלילי שהרשעה דורשת וודאות למעלה מספק סביר (שלא כמו במשפט האזרחי ששם צריך וודאות ברמה נמוכה יותר).
שאלה דומה יש לגבי מסית, שיש לגביו דין מיוחד שלא מלמדים עליו זכות. והרי במשפט העברי לא מתייחסים לעניינים נסיבתיים כמו ילדות קשה של הנאשם וכדומה, אלא הדיון מתמקד בשאלת העובדות. אז אם לא מלמדים זכות על מסית זה אומר שיש לפנינו אדם שאולי הוא מסית ואולי לא, ואנחנו טורחים פחות לברר זאת, כדי להרשיע אותו בקלות יתרה. וזה דבר תמוה שהרי התחשבות בחומרת העברה תתכן רק אחרי שהוכחנו שהאדם ביצע אותה! 
מה דעתך על הסוגיות הנ"ל? 
 
יישר כח
 
אליהו