הרהור בקבות הראיה האונטולוגית
אחרי שקראתי בספרך את הדיון בראיה האונטולוגית שמגדירה את אלוהים בתור היש הגדול ביותר שניתן לעלות על הדעת נגזר מכך שחייב שהוא גם בנמצא שאם לא הרי יש נמצא גדול יותר מאשר אינו נמצא וזו סתירה. א"כ מניתוח מושגי גרידא ניתן להגיע להוכחה באלוהים. אולם א"כ ניקח צעד קדימה בטיעון הזה שהרי היש הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת צריך להיות בהכרח חסר רצונות שהרי כל רצון מראה על חסרון השואף א"כ מכך שהעולם נברא מראה שכן היה ליוצר רצון וזה בהכרח סתירה.
קודם כל, בסופו של דבר לדעתי הראיה האונטולוגית לא באמת תקפה.
שאלתך מופנית כלפי ההנחה של הראיה ולא כלפי הראיה: ההנחה שאלוהים מושלם.
לגבי זה, ראה אצלי בטור 170 שהוא כנראה לא ממש מושלם.
אבל ההנחה שאם יש לו רצונות אז הוא לא מושלם אינה נכונה. הרצונות יכולים גם לפנות להשלמת דברים מחוצה לו. יתר על כן, השלימות שלו היא שהוא יכול למלא את רצונותיו על ידי בריאה של יצורים כמונו שיעשו את מה שצריך. זו גופא שלימותו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer