הריגת יתושים ביו"ט

יתושים זה היצור שהורג הכי הרבה אנשים בכדור הארץ, האם זה לא סניף להתיר הריגתם גם בשבת (כמו נחשים ועקרבים)?

לגבי מה שכתבת "אבל התירוה לצורך", לאיזה צורך התכוונת? צורך אוכל נפש? או צורך גדול?

ולגבי הסיפא, למה זה נראה לך תמוה? מה הצד לא להתיר משום סברת מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש.

אני לא מכיר את הנתונים הללו. אם זה מסוכן אז ודאי מותר, אבל קשה להניח שכל יתוש בחזקת סכנה. בד"כ הורגים אותו כי הוא מעצבן. בגמרא שהפניתי בשבת ג ע"א מובא שצידת נחש ומפיס מורסה פטור ומותר משום צערא (ראה תוס' שם). לא ברור לי מהו הצער שמתיר אם כי מובא שם שלא מדובר בפיקו"נ כמובן.
זה נראה לי תמוה כי השחיטה שהותרה היא שחיטת בע"ח כשרים לצורך אכילה, וללמוד מזה 'מתוך' להריגת זבובים, שהיא פעולה אחרת לגמרי, זה תמוה. אמנם יש שיטות שהכוונה למלאכה כולה, כלומר שאם התירו נטילת נשמה אז המלאכה הזאת מותרת בכלל ביו"ט מכל סוג ולכל צורך (לא בסתם אלא כשיש צורך), אבל זה פירוש תמוה בעיניי. יש דעות שהותרו מלאכות שעיקרן לצורך אוכ"נ, ואיני חושב שנטילת נשמה היא כזאת (אם כי גם הוצאה לא נראית כזאת). צריך להיכנס יותר לסוגיא, אבל מקופיא זה היתר מוזר בעיניי.

כתבת: "השחיטה שהותרה היא שחיטת בע"ח כשרים לצורך אכילה". אם אני מיישם עליה את הכלל שהגדרתו מויקיפדיה כך:"הותרה עשיית מלאכות ביום טוב גם כשאינן לצורך אוכל נפש, אלא לצורך אחר של יום טוב", אז צריך להגיד ששחיטה הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש. איזו שחיטה ישנה שהיא לא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר של יום טוב? זה בדיוק הריגת יתושים שזו נטילת נשמה שאינה לצורך אוכל נפש אלא לצורך מניעת צער. למה אתה רואה בזה פעולת אחרת לגמרי? הרי שתיהן אסורות משום מלאכת שוחט שמוגדרת כנטילת נשמה.

אמרתי שלא נכנסתי כעת לסוגיא הזאת ולכן איני יכול להביא מקורות או טעמים מתוכה. מה שכתבתי הוא שעל פניו ההשלכה הזאת נראית לי תמוהה.
שחיטה שלא לצורך אוכל נפש היא הריגת תרנגול כדי לשחק עם ראשו כדורגל (פסיק רישא). אבל מדובר בהריגת תרנגול, שזה דומה לשחיטה לצורך אוכ"נ. הריגת יתוש היא מעשה אחר לגמרי (זו לא שחיטה. הגם שכפי שציינתי מבחינת הלכות שבת זו אותה מלאכה – נטילת נשמה). זה יהיה כנראה תלוי בגדרי 'מתוך', אבל צריך להיכנס יותר לסוגיא כדי לדון בה.