השבת אבדה במידע

התוספתא אומרת שכל דבר שיש בו משום חסרון כיס יש בו השבת אבדה. זה עולה גם מדברי רבא על השבת קרקע שגם שם לא מדובר על חפץ שאבד אלא על הצלת ממון, ולכאו' מהלימוד שלו אפשר ללמוד בדיוק את דברי התוספתא.
ר' יונה בשערי תשובה ג,ע אומר שזה חלק מלאו דהתעלמות (ותימה כי בפשטות זה חלק מהעשה דהשבה לפי הלימוד) וכך נראה גם מר' בחיי.
המהר"ם מרוטנבורג אומר שיש חובה להזכיר לאדם ששכח את בעל חובו (תשבץ קטן תצה) ויש בזה לאו ועשה. וכן הרא"ש אומר שיש חובה לומר לאדם שיש לו זכות שלא ידע עליה. ודומני שנפסק ברמ"א.
מכאן שאם יש תועלת, יש חיוב מצד השבת אבדה ולא רק מצד ואהבת. ויש לדון אם התועלת לא ממונית. אם היא גופנית הרי שלכאו' יש גם השבת אבדה בגופו כדאיתא בסנהדרין.

הגמרא בב"מ דף כו עמוד ב אומרת:
ואמר רבא: ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה – עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם.
אהבת לרעך כמוך ולא תעמוד על דם רעך לא הוזכר כאן, משמע שמי שנמנע מלהשיב אבידה לא עובר בהם. אולי משום שלא תעמוד מדבר רק בדיני השבת גופו ולא ממונו (כך משמע גם מסנהדרין ע"ג. שישי הזכיר). ולגבי אהבת לרעך כמוך, ייתכן שזו מצווה המסורה ללב (כמו אהבת ה'), ולא ניתן לקיימה או לבטלה במעשים. כלומר ניתן לאהוב מישהו ועדיין לפגוע בו במישור המעשים ולהיפך, ניתן שלא לאהוב מישהו, ולמרות זאת, לעזור לו במישור המעשים.

לגבי איסור בהשבת מידע מזיק, האם יוצא מכאן שיש גם איסור בהשבת חפיסת סיגריות לבעליה?

לישי,
אם כל דבר שיש בו משום חסרון כיס יש בו השבת אבדה, מדוע רבא היה צריך לרבות השבת קרקע מהפסוק? דווקא משם יש לדייק שכל דבר שהגמרא לא ריבתה מהפסוק, אין בו משום השבת אבידה (ולכן אין בהשבת מידע משום השבת אבדה). לגבי דברי הפוסקים שהזכרת, האם הם הביאו לכך ראיות מהגמרא?

אורן
מה שצריך הוא לרבות דברים שאינם חפצים. אני משער שרבא היה אומר בדיוק באותו אופן, אם רק היה נשאל, "לכל אבדת אחיך לרבות אבדת מידע".
כאמור, גם הגמ' מביאה את התוספתא הנ"ל בהקשר לדברי רבא אם כי היא מביאה רק את החלק לגבי מים שוטפים ולא ממשיכה לסיפא של "זה הכלל".
הגמ' אומרת שמהתוספתא שמדברת על גדירה בפני מים שוטפים (והסיפא שלה הוא הכלל על כל שיש בו משום חסרון כיס) אין ראיה לרבא, כיוון שאפשר היה להבין שיש עומרים בשדה. לפי זה, גם הסיפא הייתה יכולה להיות מובנת רק לגבי מיטלטלין, והחידוש הוא שיש חיוב השבת אבדה גם כשהחפץ עדיין לא אבוד.
אמנם, אחרי שכבר יש לנו את דברי רבא, דומני שעדיף לפרש את התוספתא כפשוטה, ולא להעמיד אוקימתא דחוקה בעומרים, ואז הסיפא "זה הכלל" אינה מוגבלת למיטלטלין, והיא אכן אומרת את דברי רבא, ואז יש להבין גם את דברי רבא באופן רחב יותר.

בסנהדרין עג ע"א משמע שהחובה להשיב אבידה מבוססת על לא תעמוד על דם רעך. והפוסקים כתבו שכשאין חובת השבה אין לאו דלא תעמוד. ראה למשל כאן בהערה 9: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/halperin.htm
ויש עוד הרבה.

לגבי חפיסת סיגריות יש לדון. גם אוכל משמין הוא מזיק, אבל זה בגדר המותר ומסור להחלטת האדם. לכן שם יש חובת השבה. לגבי סיגריות עליך להחליט האם לדעתך זה נכלל באיסור הלכתי ממש או לא. אני בספק אם זה אסור ממש (בנוסף, השאלה כמה הוא מעשן ביום).