השורש השני של הרמב"ם

ייתכן ששכחת העשין מצווה ז, זכרון מעשה מרים כזהירות מלשון הרע, גם הוא לימוד מדרשה, כי בפשט הפסוקים, גם במעשה מרים וגם בעוזיה, צרעת היא עונש על מרד בסמכות.
עשה טו, ברכת התורה, פשט הפסוק הוא שכאשר משה יזכיר את שם ה', העם ייתן שבח למקום וכמבואר ביומא לז ע"א: "תניא, רבי אומר: כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. אמר להם משה לישראל: בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גדל."
עשה יא, שנצטוינו להקריב כל הקרבנות הבאים בנדבה או בחובה בין שני התמידין לא קודם תמיד שלשחר ולא אחר תמיד שלבין הערבים. המצווה הזו נלמדת מדרשת הפסוקים בתחילת פרשת צו והיא לא פשט הפסוקים.

ומאידך, גם הרמב"ם מונה את מצוות תפילה שלכאורה גם היא נלמדת מדרשה.

למה מדרשה? ולעובדו

האם פשט הפסוק הוא עבודה בתפילה או עבודה בקרבנות? הפשט של לעובדו בכל לבבכם לכאורה הוא כמו הרמב"ן שתהא עבודתינו בלב שלם.