וודאות

אז אדם יכול לחשוב שהוא יודע דברים בוודאות גמורה ועדיין להשתמש בשיטה הרציונאלית?

אני שואל בהקשרי רס״ג ״בנבחר באמונות ודעות״ שם הוא טוען שניתן לדעת את האל בודאות גמורה.

האם רס״ג היה מיסטיקן או שהוא היה רציונאלי שפשוט האמין, או יותר נכון ידע, שאפשר להגיע לוודאות בעזרת הרציונאל?

אגב, למה האינטואיציה שלך היא שאי אפשר להגיע לוודאות בעזרת ״עיני השכל״ בדברים שיש לך בהירות רבה מאוד עליהם(לא לגבי הכל כמובן)? למה המנגנון שמאפשר לנו לייצר רמת סבירות לא מאפשר לנו לייצר וודאות? האם אי פעם טעית בידיעות שהיו ברמת בהירות מאוד גבוהה או שאתה פשוט מגדיר וודאות כמשהו שמחויב הוכחה? למה הטיעון של דקארט למשל בהיגיון הרביעי, שאלוהים הכניס באדם ידיעות בהירות ומובחנות שאם ישפוט לגביהם הוא לא יטעה אף פעם, נשמע לך לא סביר?

שוב תודה

לא מבין מה אתה רוצה. אמרתי מה שאני חושב.

נכון, אבל –
א. הספר שלך אמת ולא יציב יוצא מנקודת הנחה שאם יש לך אמת וודאית אתה פונדמנטליסט, וכאן הצעתי הצעה שאתה לא בהכרח פונדמנטליסט, אלא ייתכן שאתה אדם רציונאלי בעל הנחת יסוד שניתן לקבוע טיעונים ודאים. רציתי לשאול מה עמדך בנושא, האם אדם כזה אומר משהו סתירתי (כמו משולש עגול)? או שמא מדובר בטיעון רציונאלי לגיטימי שאתה פשוט חושב שהוא שקרי?

ב. ביקשתי (כי לא מצאתי בעוד מקומות באתר ובספרים), שתנסה להסביר לי את האינטואיציה לפיה לא ניתן לדעת משהו בוודאות. ראיתי שרשמת בכמה מקומות כי אלוהים ברא אותנו ככה, אבל אולי אני לא מצליח לרדת לסוף דעתך מהי וודאות. וודאות משמעה שטענתי היא האופציה היחידה (כמו שדקארט ניסה, ולטענתך לא הצליח, עם ה״אני חושב״)? או שמא וודאות יכולה להיות שיש אופציה שנייה אבל אני בטוח ב-100% שאחת מהן נכונה? אולי יש לך דרך להסביר לי את הנחת היסוד שלך.

מקווה שהבהרתי יותר טוב את שאלותיי

א. גם לפונדמנטליסט יש הנחת יסוד שמה שהתגלה אליו מאללה הוא אמת מוחלטת. אם יש לך אמון מוחלט בהנחת יסוד כלשהי אתה פונדמנטליסט. הטיעון שלך בעצם אומר: הפונדמנטליסט אינו כזה כי יש לו הנחת יסוד שיש להיות פונדמנטליסט.
ב. ודאות אינה מוסברת על ידי מצב שאין אופציה אחרת, שכן הקביעה שאין אופציה אחרת היא בעצמה טעונה ודאות. ההגדרה היא שאתה בטוח ב-100% שמשהו נכון. מכיוון שאין שום דרך להיות בטוח שכן תמיד יכול להיות תעתוע, לכן לדעתי זה בלתי סביר. אין לי מה להוסיף מעבר לזה. מי שיש לו ודאות צריך להסביר מניין היא באה לו ולא מי שמערער עליה.

הבנתי, ופונדמנטליסט יכול לטעון על עצמו שהוא גם רציונאלי(לא במעבר מהנחות לטענות, אלא בקביעת הנחות לפי ההיגיון)? האם בכלל יש אפשרות לא לקבל הנחות יסוד בעזרת ההיגיון אלא בעזרת כלי אחר?

יש הבדל בין פונדמנטליסט שטוען –

״יש בי שני דרכים נפרדות לקבל הנחות יסוד – הגיון ותחושה אלוהית שהאל העניק לי. התחושה האלוהית היא וודאית, והנחת היסוד הזאת היא גם מתוך אותה תחושה אלוהית.״

לבין פונדמנטליסט שטוען –

כל ההחלטות שלי מתקבלות רק בעזרת ההגיון, והאל הכניס בהגיון שלי את היכולת לשפוט דברים מסוימים בוודאות, וגם ההנחה הזאת היא לפי ההגיון. כלומר לעולם אין לי קונפליקט בין תחושה אלוהית לבין ההיגיון.

האם אפשר לטעון שהראשון הוא פונדמנטליסט לא רציונאלי (שכן כל הגישה שלו מבוססת רק על ידיעה אלוהית, וייתכן שאפילו מתנגשת אצלו עם ההגיון) והשני הוא פונדמנטליסט רציונאלי?

ממש תודה על הקשב והמענה.
מקווה שניסחתי ברור את השאלה

אלו משחקי מילים. גם אני חושב שהא-ל הכניס בי את האינטואיציה.