וכי תאמרו מה נאכל

א)יש בשמיטה גם לאוין ,ב) על העשה של שביתת קרקע גם לכאורה צריך להוציא את כל ממונו מפני שהוא יוצר איסור לעבוד את האדמה .
בתורה מבואר שישנה טענה של מה נאכל והתשובה הינה וציויתי את ברכתי , איך רבנן יכולים לתקן שמיטה ללא ברכה ?

השמיטה בזמה"ז היא דרבנן. מעבר לזה, כשעושים היתר מכירה ודאי שאין איסור תורה ואין לאו. לכל היותר יש לאו הבא מכלל עשה של פירות (לשיטה שיש בהם קדושה גם בקרקע של נכרי).

רבנן יכולים לתקן הכל. אחרי שהם מתקנים, אם ניקלע לבעיה נפעל לפי דיני שעת הדחק הכלליים של ההלכה. גם מדאורייתא זה לא אומר שכשאין ברכה אנחנו פטורים מהמצווה או שהחיוב תלוי בברכה. יש הבטחה לברכה כבונוס.

מי דיבר על היתר מכירה ?(התקנה של רבנן היתה מלכתחילה למכור לגוי ?)
מה הרב מתכוון לומר שמיטה בזמה"ז דרבנן , איך זה קשור לדין חומש , על לאו דרבנן אדם לא צריך לבזבז כל נכסיו ?
אין לי ספק שרבנן יכולים לתקן הכל , באתי להקשות על הסמ"ע שאין הגיון שרבנן יבואו לתקן דבר שהתורה בעצמה מצווה ובמגביל מבטיחה ברכה

ה"שמיטה" בזמן הזה היא זכר לכך שישראל ממשיכים לחטוא ולא לקיים את מצוות התורה.
פעם זה היה בשוגג. היום זה במזיד. יש מזידים ממוזדים שהמזידו הממזידים, כמו המזיד של היתר מכירה.

הסברתי שאין בסיס לטענה שחובת השמיטה תלויה בברכה. הברכה היא בונוס. עוד הוספתי שהיתר המכירה מטפל במצוקות שנוצרות (בהיעדר ברכה, או מה שהברכה אינה פותרת, כמו אבדן שווקים בחו"ל).
לגבי בזבוז נכסיו על לאו דרבנן, דומני שנחלקו בזה הפוסקים. יש שתלו זאת במחלוקת הרמב""ם והרמב"ן לגבי "לא תסור", אבל לדעתי אין הכרח בזה.

האם נשמע לך הגיוני שרבנן יתקנו דבר שהתורה בציוויה נותנת בונוס במקביל (מלשון התורה נראה שזה קצת יותר מבונוס אבל נניח …)וכשהם יתקנו זה יישאר ציווי ללא בונוס ?

לגמרי.