חובות הכלל על הפרט והשבת הנבואה

לכבוד הרב שלום,
א.
רציתי לשאול, מבחינה הלכתית, עד כמה חובה על האדם הפרטי לקדם את המצוות המוטלות על הציבור ומה הם השיקולים ההלכתיים?
אני מתכוון לאדם שמקיים באופן כללי את חובותיו האישיות.
לדוגמא- עד כמה חובה להשתדל לבניין המקדש נניח היה באפשרותו לעשות מעשה (אני אישית לא מכיר מעשה כזה)?
ב.
האם יש חובה על הכלל לחתור להשבת הנבואה? זה לא נראה לי מתרי"ג מצוות. האם אנחנו (אתה) מצפים לחזרת הנבואה ללא השתדלות מיוחדת מצידנו?
כשאני אומר השתדלות מצדנו אני כן רואה אפשרות. זו של לימוד פילוסופיה (מטאפיזיקה, מעשה מרכבה, תורת האלוהות, במידה רבה גם קבלה), הגברת הדבקות בתפילה והתבודדות ודרכי חסידות, תרגול ופיתוח של דמיון מודרך ודרכים להגעה לחוויה מיסטית ונביעה מהתת מודע וכו'. אני מדבר על נבואה בדרך הטבע, הנבואה של הפילוסופים של ימי הביניים. ודרגות הנבואה של הרמב"ם במו"נ. ואני מאמין שב"חידוד החושים" במודעות רחבה ומדויקת ניתן להגיע למסר מדויק בהשראה בכוונה בשמות ה' שמנקים את התודעה מאליליות ומכוונים אותה לאמת והישר.
נ.ב. אני מבקש סליחה מכבוד הרב, אם נראה זלזול מדבריי באחת התגובות בעניין טבילת רווקות. אני מאוד מאוד מכבד את הרב ומלאכתו בקודש. היה נראה לי שמקובל באתר הזה לדבר באמצעים רטוריים לחדד מסר. אז סליחה אם חרגתי מהכללים.