ישוב הארץ

אולי כמו שאינו מונה את מצוות תשובה? ישנם ערכים מחייבים אף שאינם מצווה.
(כמו החילוק של הרב בין לימוד תורה שכל מי שמבין את ערכו חייב בו, לעומת מצוות תלמוד תורה שהיא רק לקרא ק"ש שחרית וערבית)

עקרונית זה אפשרי, אבל לא נראה לי סביר בהקשר של מצוות יישוב א"י. ביחס למוסר ולימוד תורה יש סברא שעדיף להותיר אותם ללא ציווי. אבל ביישוב א"י איני רואה עדיפות כזאת, בפרט בשיטת הרמב"ם.

יישוב הארץ הוא תוצאה של שכר ועונש:
וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם
וכמו שאין מצווה להגיע לגן עדן כך אין מצווה להתיישב בארץ.

כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:

שכר.

לדעתי העובדה שבמשנה (כתובות י"ג, י"א) ארץ ישראל וירושלים נאמרו בחדא מחתא, יכולה להראות שהיחס אליהן דומה. מקומות קדושים יותר (יש לזה נפקא מינות כמובן), אבל אין חובה אמיתית לשבת שם.

אני לא רואה ראיה משם. אכן יש היררכיה של קדושה, אבל אין מניעה שתהיה מצווה לשבת בא"י. בחז"ל יש ביטוי של מצוות ישוב א"י (כמו ההיתר לכתוב עליו אונו בשבת).

אחד מתפקידי המלך המשיח לפי הרמב"ם הוא קיבוץ נדחי ישראל. אני לא יודע אם זה מצווה מהתורה, תקנת נביאים או הכשר מצווה בשביל מצוות הדורשות את כל יושביה עליה כמו יובל וכדומה.