מצות כיבוש הארץ

ישנה התייחסות של כמה אחרונים לשורש הרביעי: שלא מונים מצוות הכוללות כל התורה כולה. כך כתב הראי"ה והציץ אליעזר למשל. אבל זוהי כמובן טעות. המצוות שכוללות את כל התורה בשורש הרביעי הן מצוות שאומרות "ושמרתם את כל מצוותי", שלא נמנות מחמת הכפילות (כי כבר יש ציוויים על כל מצווה לחוד, ואין טעם למנות ציווי שכולל את כולן). ביישוב א"י הטענה שלהם היא שזה יסודי מאד ולכן לא נמנה. העיקרון הזה לא מופיע בשום מקום בשורשים.
בשולי דבריי אומר שלדעתי העיקרון הזה נכון, למרות שאינו מופיע בשורשים (כך הסברתי את מצוות תשובה ואת העניין בבחירה ואת עבודת המידות). יש לדון מדוע הרמב"ם לא כתבו כשורש בפני עצמו. אולי זה מפני דבריו בשורש הראשון, שם הוא מסביר שהביא רק דברים ששנויים במחלוקת (גם אם הם פשוטים בעיניו) או שאינם פשוטים. ואולי זה עיקרון פשוט בעיניו. וצל"ע.
אבל לדעתי למרות שהעיקרון הזה נכון גם במשנת הרמב"ם, הוא לא נכון כהסבר למצוות יישוב או כיבוש הארץ. אין שום אינדיקציה לזה שהרמב"ם רואה בכיבוש או יישוב הארץ יסוד כל כך בסיסי כמו שהציגו אותו הראי"ה ועמיתיו. לדעתי זוהי המצאה של אידאולוגיה ציונית-דתית. להיפך, אפילו הרמב"ן שכן רואה את יישוב הארץ כך (שהרי בפירושו לתורה הסביר שכל המצוות בחו"ל הן רק בבחינת הציבי לך ציונים), דווקא הוא מונה את המצווה הזאת (עשה ד בהוספותיו).
לדעתי זה לא נמנה מפני שלפי הרמב"ם ישוב הארץ וכיבושה הם מכשירי מצווה ולא מצווה. אלו תנאים לקיום המצוות התלויות בארץ. ובשורש עשירי הוא כותב שלא מונים מכשירי מצווה. אם אני צודק אזה אכן המצווה הזאת לא נמנית בגלל עיקרון שמופיע בשורשים.