כיסוי ראש לנשואה על במת תיאטרון

איך אפשר להתיר איסור דאורייתא (זכור לי שכך אתה תופס כיסוי ראש, מחילופי דברים שהיו פה בעבר סביב הפסק של הרב משאש) בגלל הקשר של משחק? האם נתיר גם נגיעה של חיבה בגלל ש"זו לא באמת חיבה כי משחקים"?
אם נחליט שהמושג "משחק" מנתק את האדם מעצמו ויוצר איזו דמות חילופית, אין לדבר סוף, לא?

נשאלה היא אם האיסור קיים ולא מה חומרתו. חמור ככל שיהיה, אם האיסור לא קיים במצב כזה אז אין איסור. נגיעה של חיבה היא דוגמה טובה שבהחלט תלויית הקשר. וכן איסור כלי גבר על אישה בפורים מתירים בגלל הקשר של משחק.

מאחר והטעם של כיסוי ראש לא כל כך ברור (הרי אם זה צניעות, כפי שמקובל לומר, זה היה אמור לחול גם על רווקות), אז מהיכא תיתי להתיר אותו במצב של משחק?
מי אמר שלאישה נשואה מותר "לצאת מהדמות" של עצמה ולהתנהג כרווקה?
נגיעה של חיבה תלויית הקשר אולי כשמשווים בין מגע תוך כדי מין לבין מגע של גינקולוג.
אבל גם אם שחקן "בעבידתיה טריד", הרי עבידתיה גופה היא להתנהג בקירוב בשר ובהתנהגות שנראית כקירוב דעת…..

בקיצור קשה לי להבין למה הטיעונים האלה הם לא סוג של "אני לא מתכוון לעבור איסור אלא לעסוק בפעילות "נייטרלית" ", אף על פי שהאיסור מתבצע כדרכו.

הדוגמא של כלי גבר בפורים מעניינת, חושב שלא בכדי הרבה פוסקים אחרונים ניסו לרדת מהעץ הזה, וכמובן שבארצות שלא היה קרנבל של גוים זה בכלל לא עלה על דעת.
זו אותה בעייתיות, מעין יצירה של קטגוריית "מלאכה שאינה צריכה לגופה" בכל התורה כולה.

אין לי מה להוסיף, רק אעיר שגם אם כיסוי ראש הוא לצניעות יש מקום לחלק נשואות מרווקות. גם אם מגיעים למישה אסור עם רווקות האיסור קל הרבה יותר. מעבר לזה שהחילוק בין נשואות לרווקות הוא באמת המצאה עם בסיס לא ברור.

אקח את הסיכון לחזור על עצמי, אבל תורה היא וכו':
אתה סבור שאפשר להגיד "בעבידתיה טריד" (אני לא בטוח אם התכוונת למושג הזה, שלא הזכרתו, או לקונספט דומה לו) גם אם "עבידתיה" זה להיות שחקן פורנו?

זה פשוט מאד מוזר לי לקחת את קונספט ה"היתפסות כדמות" רחוק מספיק להתיר איסורי תורה.

מרגיש לי שצריך מנגנון יותר זהיר עבור קביעות כאלה. אפילו יהא הדבר ספק, זה ספק דאורייתא.

זה לא בדיוק שיקול בעבידתיה טריד, בפרט שהסתכלות בשער של אישה לא מעוררת הרהורים מיוחדים (לפחות בימינו).