כפילות נורמטיבית

שלום.
חן חן. אם יורשה לי להתפלסף קצת (זכר לימי קדם 🙂 ), מעודי תמהתי האם ערכים שאדם לא  מכיר בקיומם מעניקים לו זכות, או קרדיט. אני נוטה לחשוב שלא. דומני שגם לא נכון לקרוא להם ערכים, שכן ערכים אמורים להיות תוצאה של בחירה או מחויבות מודעת. מה שלא מודע הוא אולי אופי או נטייה, אבל לא ערכים.
מאידך, חברות לא חייבת להיות מבוססת על ערכים אלא גם על אופי ונטיות, וכאן יש כמובן מעמד גם לדברים שנמצאים אצל האדם לא במודע.
 
לעצם דבריי על החלק הנוסף בארסנל, כעת אני כותב שלשת ספרים (טרילוגיה: פילוסופיה, מחשבת ישראל (שאין דבר כזה לדעתי) והלכה) שבהם אני מציג תמונת עולם יהודית עדכנית ו"רזה" (כלומר בלי תוספות שלא עומדות במבחן סבירות והיגיון), מהמסד ועד הטפחות. זה פרוייקט די שאפתני, ועשיתי אותו מפני שפנו אליי כמה אנשים וביקשו לאסוף ולארגן המון דברים שונים שכבר כתבתי ואמרתי, שהם מאד חריגים מהמקובל במחוזותינו (הדוסים). התחושה היא שיש רבים שחושבים כך אבל לא מוצאים רב או בר סמכא כלשהו שיעגן אותם במקורות וייתן להם לגיטימציה (משום מה, יש שרואים בי כזה על לא עוול בכפי. אני מקפיד להודיע שאני לא בר סמכא ולא מכיר בברי סמכא בכלל. את טיעוניי יש לבחון לגופם ולהחליט לבד אם לאמץ או לדחות).
בין היתר אני מקדיש בספר השלישי מקום די נרחב לרעיון הכפילות הנורמטיבית (=ארסנל ערכים נוסף על זה הדתי) ואפשרותו במחשבה דתית.
אגב, דומני שזו אחת מאי ההבנות היסודיות של אנשים לגבי הדוד ישעיהו השלישי ז"ל. למשל כשהוא אמר שהמוסר הוא קטגוריה אתיאיסטית, ורבים תקפו אותו שהוא פועל בניגוד לאמירה הזאת כשהוא מביע ביקורות מוסריות-שמאליות כלפי התנהלות המדינה והחברה כאן. לדעתי אין שם סתירה (אף שיש אצלו לא מעט סתירות גם לדעתי), פשוט מפני שהוא אכן מחויב גם לקטגוריות אתיאיסטיות במקביל למחויבותו הדתית. ההנחה המקובלת היא שמצב של כפילות אינו אפשרי במחשבה דתית, ולא היא.
 
ואגב דאגב, יוסף אגסי (שאני לא ממש מחזיק ממנו) כתב סקירה מאד רחבה על ספרי אמת ולא יציב, ובסופה הוא מינה אותי כממלא החלל של הפילוסוף הלאומי התורן במקום הדוד ישעיהו ז"ל. מחמאה עצומה שגרמה לי להסמיק.
 
ד"ש לבנות (בעצם זה בטח כבר הנשים),