לוגיקה במבט נטורליסטי

כוונת השואל בשתי השאלות מבוארת היטב.
השאלה הראשונה היא האם לפי התפיסה של האמפיריציזם הנאיבי (של דיוויד יום, למשל) אפשר לקבל את עקרונות הלוגיקה, דהיינו – האם הם נחשבים עקרונות אפריוריים שלא נובעים מתצפית או שהם חריגים.
השאלה השנייה היא האם חוקי הלוגיקה הם ישים בעולם האידיאות שאנו מתבוננים בהם, כמו המתמטיקה והמוסר (לפי אפלטון), או שהם רק תנאים בסיסיים לחשיבה.
האמת היא – כמובן – שחוקי הלוגיקה אינם ישים ואפשר לקבל אותם גם מנקודת מבט אמפיריציסטית.

השאלה הייתה האם אמפיריציסטים מקבלים את הלוגיקה? ודאי שכן. בין אם הם רואים בהם עקרונות אפריוריים שלא זקוקים לתצפית (כי אין להם תוכן עובדתי על העולם) ובין אם רואים אותם כמשהו שנלמד מתצפית. אז לא ראיתי כאן מאומה מבואר היטב.
לגבי חוקי הלוגיקה הם לא שונים מחוקי המתמטיקה. אלו כמו אלו אינם יישים. היישים המתמטיים יש להם קיום אפלטוני אבל לא החוקים שקושרים אותם. החוקים אינם יישים אלא קשרים הכרחיים בין יישים. כך לדוגמה משולש ועיגול הם יישים אפלטוניים. אבל הקביעה שמשולש אינו עיגול אינה יש. וגם הקביעה שסכום הזוויות במשולש הוא 180 אינה יש.

השאלה לא הייתה שאלה עובדתית על מה עושים או לא עושים אמפיריציסטים, אלא שאלה פילוסופית על האפשרות לקבל את חוקי הלוגיקה מנקודת מבט אמפיריציסטית.
עכ"פ – זה באמת לא חשוב, ברור שאלו לא ישים ואפשר לקבל אותם מנקודת מבט אמפיריציסטית.

שניכם לא הבנתם את שאלתי.
אני מקבל את זה שהלוגיקה אינה אובייקט.
אני מקבל את זה שאמפיריציסט מקבל את חוקי הלוגיקה.
השאלה שלי היא אם במבט אמפיריציסטי ניתן להצדיק הכרה בחוקים הללו. כלומר: האם ניתן להסיק את כלל הסתירה מתצפית בלבד, ללא קיום של תבונה שמורה לנו על חוק הסתירה?

השאלה השנייה שלי מניחה שאין אפשרות להכיר את חוקי הלוגיקה ללא תבונה, ואז היא שואלת אם ההכרה שלנו בחוקים הללו היא מצפייה באידיאה אפלטונית שמייצגת את העקרונות הללו, או שהם רק הכרה שלנו של עקרונות שפשוט נכונים.

מבין השורות קיבלתי את התשובה לשאלתי השנייה, ולכן, רק הראשונה נשארת רלוונטית.

אז אני צודק: אין שום הצדקה לאמפיריציסט נוסח יום ודומיו להכיר את כללי הלוגיקה, מפני שאינם מדברים על המציאות, וממילא ניתן להסיק שאינם ניתנים להכרה ממבט במציאות, כי הם מגיעים מהתבונה, ולא מהתצפית.

דבר זה מוביל אותי לשאלה הבאה:
אם אין דרך להצדיק את ההכרה שלנו בעקרונות הלוגיקה, ללא הנחה של תבונה שמעבר לתצפית, מניין ניתן להצדיק את ההכרה שלנו בכללי הלוגיקה בהשקפה מטריאליסטית?
כלומר, בשביל להודות שהלוגיקה אבסולוטית, כמו שהיא באמת, צריך להניח שיש בנו מימד תבוני שאינו חומרי.
הטענה שלי דומה ושונה מראייה מהאפיסטמולוגיה, מפני שהיא טוענת לקיום תבונה (נשמה), ולא לקיום אלוהים שכיוונן את התבונה שלנו כך שתתאים למציאות.

איני מצא טעם לכתוב אם אתה לא קורא או לא מבין או סתם מתעקש.

ריבונו של עולם, אני ניסחתי את שאלתי בצורה ברורה ומדוייקת, והרב לחלוטין לא נתן עליה תשובה.
הרב ענה על השאלה ״האם אמפיריציסט״ צריך לקבל את חוקי הלוגיקה?״, אני שאלתי ״האם בתפיסת עולם שבה כל הידע מגיע מהתצפית [אמפיריציזם], יש הצדקה לכך שאנו מכירים את חוקי הלוגיקה האבסולוטיים, שלמיטב הבנתי אינם נובעים מתצפית?״.

אשמח לתשובה עניינית של הרב, ולא לעוד התעלמות אלגנטית שנובעת מתוך זלזול בשאלות קצת יותר מורכבות מהשאלה אם לדעת הרב יש השגחה.

אם תמשיך להתעקש אני אמחק. אתה מדבר שטויות וממשיך להתעקש במקום להקשיב למה שכותבים לך. ולא בפעם הראשונה.