לוגיקה תלמודית
שלום הרב,
אני מתעניין בלוגיקה תלמודית (וגם בשאר ספריך) וקראתי חלק מהספרים והמאמרים שכתבת או שלקחת חלק בכתיבתם וכן חומרים אחרים.
התרשמתי שהתחום שם דגש עצום על חקר י"ג מידות, ואולם כמעט לא ראיתי דיון בשקלא וטריא הבסיסי והאלמנטרי יותר של הגמרא.
למשל, התחלתי לעשות ניתוח סכמטי כזה למסכת סוכה. השאלה הראשונה המופיעה שם בגמרא היא: 'מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא'?
ניתן לבצע כמה הליכים של פרמול לשאלה, עד שמגיעים לסתירה. (גם אם אין כאן סתירה מפורשת, ניתן לבטא כל שאלה באופן מסוים כ'סתירה')
עשיתי את זה בצורה הבאה:
- סוכה שהיא יותר מעשרים אמה שנו לשון פסולה (נתון, משנה)
- מבוי שהוא יותר מעשרים אמה שנו לשון תקנתא (נתון, משנה)
– 2.1 מסקנה: מבוי שהוא יותר מעשרים אמה פסול (סעיף 2 + סמנטיקה)
- מסקנה: הדין בסוכה ובמבוי של למעלה מעשרים אמה שווה (סעיפים 1, 2.1)
- מסקנה: הלשון בסוכה ובמבוי שונה. (1, 2)
- דין שווה גורר לשון שווה (הנחה (אפריורית?))
- מסקנה : הלשון בשני המקרים צריכה להיות שווה (3,5)
סתירה בין 4 ל-6.
מסכמה זו ניתן כמובן להגיע בקלות גם לסימונים יותר פורמליים. לדעתי יש כמה תועלות בהצגה כזו של הדברים –
א. ניתן יהיה להראות 'אב-טיפוסים' של תירוצים ועל ידי כך לבסס מחקר סטטיסטי כמותי הנוגע לתלמוד עצמו וכן לפרשנות לגביו (לדוגמה אולי הרשב"א יקשה בעיקר קושיות מסוג 6, ו-7 והריטב"א קושיות מסוג 2 ו-9, וכו')
ב. תוך כדי תהליך הפרמול ניתן יהיה להפריד בין הגורמים הלוגיים החמורים שבמהלך לבין ההנחות האחרות (לרוב, סמנטיות בעיקר, כמו בדוגמה כאן ב2.1)
ג. כמו כן עצם ההצגה של הדברים בצורה כזו עוזרת לעיתים להגיע להבחנות בהירות ומחודדות יותר. למשל בדוגמה שלנו, הגמרא מתרצת בשני אופנים:
תירוץ א:
'סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא'
כלומר – המסקנה ב(3) איננה תקיפה. הדין אולי נראה שווה מבחינה חיצונית, אבל אין מדובר לחלוטין באותו דין שכן כאן הדין הוא מדאורייתא וכאן מדרבנן. משום כך – לא שייך להחיל על הנידון דנן את ההנחה לפיה דין שווה גורר לשון שווה. (בסעיף 5).
תירוץ ב:
'ואיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה (דנפישי מילתה) פסיק ותני פסולה מבוי דלא נפיש מיליה תני תקנתא'
כלומר – ההנחה בסעיף 5 איננה תקיפה בכל המקרים (ולכן לענייננו פשוט שקרית, כי כל טענה היא על כל המקרים). בניגוד לתירוץ הקודם לפיו לא שייך להחיל את הנחה 5 על הנידון דידן, מכיוון שהדיון נקטע עוד קודם לכן (לא מדובר בכלל על דינים שווים), לפי התירוץ הזה בהחלט נכון לבצע את מהלך הזה. אף על פי כן, כיוון שהנחה 5 שקרית, ממילא לא מגיעים ל-6 ונמנעת הסתירה.
ניתן לומר שההבדל בין התירוצים הוא מתי אנחנו 'יוצאים' ממהלך המוביל לסתירה. (אגב, דומני שעם קצת מאמץ ניתן יהיה לפרמל גם את הדיון הזה)
לעניות דעתי מדובר כאמור בדיון מועיל שעשוי גם לפתוח דלתות למחקרים עתידיים נוספים. אם אפשר, אשמח לשמוע האם יש כבר דיונים בתחום וכן את חוות דעתך על זה.
תודה רבה מראש,
שלום רב.
להבא אודה לך על פנייה דרך האתר. זה הרבה יותר נוח לי.
1. אין תחום. מה שאנשים עושים הוא הוא התחום.
2. אפילו מה שאני ועמיתיי עשינו, מיעוטו הקטן עוסק במידות הדרש. ראה סדרת לוגיקה תלמודית, שרק שני ספרים ראשונים מתוך 13 הם על מידות הדרש. בהחלט יש לנו עיסוק גם במהלכים אחרים של הגמרא.
3. מה שאתה מציג כאן הוא פירמול של המהלך הרגיל. יש לו ערך בשני תנאים: א. אם תצליח למצוא תבניות שחוזרות על עצמן ומהוות שלד ללוגיקה של המו"מ התלמודי. ב. אם תראה שהפירמול מועיל מעבר למה שהיינו יודעים בלעדיו (יש תופעה של פורמלופיליה, שאנשים רואים ערך בעצם המעבר לכתיבה פורמלית בלי שזה באמת מועיל).
4. התועלת של הפירמול (3ב) יכולה להיות משני סוגים: 1. תועלת ללומד הפשוט והמתחיל. סיוע דידקטי בלימוד. 2. תועלת ללומד המתקדם, כזאת שחושפת מסקנות ותבניות שלא היינו מגיעים אליהן בלי הפירמול.
אנחנו התמקדנו בתועלות מסוג 2, שכן מטרתנו היתה חידושים בלוגיקה (יבוא ויצוא, כפי שהסברנו בהקדמות לספרים) ולא פיתוח עזרים דידקטיים ללומד.
בדבריך כאן לא ראיתי תועלת משמעותית מהסוג 2. אולי דידקטית (סוג 1), וגם בזה אני בספק.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer