לשמה ושלא לשמה

סיימתי עכשיו לצפות בפודקאסט עם רז זאובר, התייחסת בעשר דקות האחרונות לגבי קיום מצוות שלא מתוך הכרה במחויבות האדם בקיומן לפני אלוקיו, אלא מתוך יראת העונש/תמורה בעתיד הקרוב או הרחוק/ חוויה דתית מסוג כזה או אחר.אני הבנתי שהדיון הוא על כאלו שמכירים בבורא ובמצוותיו אבל המוטיבציה נובעת מאלו. טענת כי קיום מצוות שכזה אין הוא בעל משמעות דתית כלל, ואל אף שאני מוכן לדחוק לקבל פרשנות כזאת ל ״מתוך שלא לשמה בא לשמה״ של הגמרא והמשנה-שהשלא לשמה כשלעצמו הוא  חסר משמעות, ברמב״ם על שמע ווהיה אם שמע נראה שגם עבודה שלא לשמה מהסוג הזה של רווח אישי למרות פחיתותה היא רצויה בפני עצמה . ( בעיקר במורה נבוכים אבל גם בהלכות תשובה ובפירוש המשניות) 
ולגבי ההקבלה מחסידי אומות העולם, בראש השנה ד ע״א הגמרא מחלקת לגבי הנותן סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני  בין ישראל לבין אומות העולם. ( שם למעשה מבואר שיייצכן מקרים שהגוי יחשב אפילו רשע ולא רק חכם כמו במקיים שבעת מצוות בני נח מרוחב דעתו, ועדיין ישראל ייחשב צדיק גמור).