מדוע יהודי לא יכול לבחור להתנתק מחובת המצוות ?

אציע כמה כיוונים:
ראשית, אני לא יודע אם הוא לא יכול. אולי הוא כן יכול. כידוע, חז"ל אומרים על עשיו שהיה יהודי מומר. כלומר עקרונית זה אפשרי (אמנם לפני מעמד הר סיני). ובאמת יש מהראשונים שסוברים שמומר נחשב גוי (מדאורייתא, לא רק לגבי יינו וכדומה). אמנם דעה זו נדחתה מהלכה בתחילת העת החדשה, אבל יש לה בסיס הלכתי.
שנית, העובדה שאדם יכול לפרוש מאומה כלשהי או מארץ כלשהי זה מפני שאלו תוצאות של בחירה שלו. אב להיות יהודי זו עובדה. אגב, ייתכן שגם להיות צרפתי זו עובדה ואי אפשר לשנותה. הם אולי חושבים שכן, אבל מי אמר שהם צודקים?!
שלישית, אולי הנסיגה מהברית עם הקב"ה יש לה השלכות קשות על העולם, בניגוד לעזיבת אומה או מדינה שזה עניין וולונטרי ושרירותי. אם העולם קיים כדי שיקיימו מצוות אז זה בעייתי אם כולנו נחליט לעזוב את העניין.
ולבסוף, על פניו נראה שיסוד החיוב במצוות הוא משולב: גם הכרת הטוב והציווי האלוהי (=החיוב המהותי) וגם הברית וההסכמה ההדדית. יש לדון מה היחס בין שני אלו. ייתכן שעצם הציווי מחייב, אבל הקב"ה היה מוכן למחול אם לא הייתה התחייבות וברית. אבל משעה שנחתמה הברית ניעור החיוב המהותי ולכן אי אפשר כבר לסגת מהברית.