מה נחשב יותר מוסרי – תיאוריית קולנברג

שלום אביעד.
קראתי במהירות את הערך בויקיפדיה. דומני שלמרות שמדובר בפסיכולוגיה יש שם טעות קטגוריאלית. זוהי פילוסופיה ולא פסיכולוגיה. הסולם שהוא מתאר אינו בהכרח עובדתי (כלומר שעובדתית כך מתפתחים ילדים) אלא נורמטיבי (כך צריכים להתפתח ילדים). כך למשל הוא מניח שהדרגה הגבוהה של המוסר היא ציות לחוק הפנימי (הצו הקטגורי). זו תפיסה קאנטיאנית שאני לגמרי שותף לה, אבל זו טענה בפילוסופיה (אתיקה) ולא בפסיכולוגיה. רבים חולקים עליה (וקולברג, וגם אני הקטן, כנראה נאמר שהם לא הגיעו לדרגת ההפתחות הגבוהה).
כעת לשאלה. דומני שגם בה יש טעות יסודית. החובה לציית לצו הקטגורי ולצו הפנימי שלי אינה נובעת מזה שהפנים שלי יותר טוב מזה של החברה. אחרת חזרנו למוסר תוצאתי (שנבחן לפי טיב התוצאות). אבל זה גופא שייך לשלב נמוך יותר בסולם של קולברג. הציות למצפון שלי (הצו הקטגורי) הוא עצמו ערך, לא כי הוא מביא לתוצאות הכי טובות. כך לדוגמה, גרמני שלא ציית לחוק הנאצי יש לו שתי מעלות: 1. הוא פעל באופן אוטונומי (לפי צו מצפונו ולא לפי החוק). 2. הוא פעל באופן טוב יותר (כלומר הגיע לתוצאות מוסריות טובות יותר. לא רצח יהודים). אבל בה במידה אדם מרושע שלא מציית לחוק של מדינה מוסרית גם לו יש את מעלה 1. אמנם אין לו את מעלה 2.
השלימות המוסרית מתקבלת כאשר אתה מאמץ את סט הערכים הכי טוב, ומציית לו באופן אוטונומי (ולא בגלל החוק החברתי או המדינתי). לכן אי אפשר לדרג את המצבים שתיארת על סולם לינארי. יש מצבים שבהם יש מעלה 1 ואין את 2 ויש את ההיפך. על פי קאנט (ואנוכי הקטן) עד כמה המצב של החברה והאנשים הוא טוב (נוח וטוב להם) אינו מדד בלעדי למדידת התיאוריה המוסרית. המוסר עושה את העולם טוב, אבל לא נכון שהטוב הוא המדד למידת המוסריות. ראה במחברת הרביעית שלי את הדיון על הצו הקטגורי. זו דוגמה מצוינת להבחנה הזאת. תוכל לראות גם במאמר הזה:

‘הצו הקטגורי’ בהלכה

מקווה שהועלתי במשהו.
בנוסף, חלק מערכיי הם גם עצם הציות לחוק. לכן אם החוק מחייב לעשות משהו, גם אם מצפוני מתנגד לו, למעט מקרים קיצוניים אני אציית. אבל הציות הוא בגלל שצו מצפוני מורה לציית לחוק ולא סתם כי החוק קיים. לכן גם פעולה כזאת היא פעולה אוטונומית בשלב הגבוה של קולברג. הוא לא מבחין שם בין ציות לחוק שנובע מערך מצפוני שלי לבין ציות עקב היגררות אחרי נורמה חברתית. חשוב לעשות את ההבחנה הזאת. זהו בדיוק השיקול שבסוף דבריך שאי ציות לחוק ייצור חברה גרועה יותר. אבל זה גופו שיקול מצפוני שאמור לעשות האדם עצמו, כלומר זו הכרעה שלו לציית לחוק (כדי ליצור עולם טוב יותר. האמנה החברתית).