מה עדיף: רמב״ם יומי או ח״י פרקי משניות יומיים?

יישר כח הרב. לא הבהרתי זאת בשאלה אבל הוא לומד עיון רוב היום. נראה שהוא סגור על שתי האופציות שכתבתי בשאלה (ח״י פרקים או תלת פרקי רמב״ם) כלימוד בקיאותי יומי וקצר, כמו שהרב כתב, ועל זה הוא שואל מה עדיף. ואשמח לשמוע בבקשה תשובתו הרמתה.

אם ידידך אכן לומד עיון רוב היום וכבר קנה לעצמו מיומנות עיונית, אזי לימוד בקיאותי בשעה הפנויה שלו מקבל ערך משמעותי יותר. כפי שהסברתי לא פעם, הכלל הנכון לדעתי לימינו הוא "למיסבר איניש והדר למיגרס" – ברגע שאדם מיומן בלימוד עיון, הוא יכול ללמוד בקיאות בצורה יעילה, לחלץ את הנקודות המרכזיות מהר ולהבין את העקרונות שמאחורי ההלכות.

לגבי ההתלבטות הספציפית בין השניים:
הנימוק של לימוד ח"י פרקי משנה לשם "סגולות" והצלה מגיהינום ויצר הרע אינו מדבר אליי כלל. לימוד תורה אינו דקלום של מילות קסם או "אברקדברא", ועיסוק כזה – בפרט אם רק גורסים בלי להבין – הוא חסר משמעות, ובמקרה הטוב נחשב לביטול תורה באיכות. לימוד משניות הוא לימוד רק אם מבינים את הנלמד ולא סתם גורסים, ולשם כך אני ממליץ ללמוד עם פירוש קהתי שנותן ידע ומסביר היטב.

מנגד, ללימוד הרמב"ם יש יתרון ייחודי. הרמב"ם מציג כל נושא הלכתי באופן שיטתי ובנוי, מהיסודות ועד לפרטים. מעבר על הרמב"ם נותן תמונה פנורמית על ההלכה, מקנה ידע רחב ומושגים שמהווים תשתית מצוינת ללימוד העתידי, וזה בוודאי נחשב ללימוד תורה לכל דבר.

לכן, אם עליי להכריע (ובהנחה שהמטרה היא להבין ולא רק לגרוס ולמלמל), לימוד הרמב"ם נראה לי מועיל, פרקטי ובונה יותר מבחינה אינטלקטואלית והלכתית. עם זאת, אין לי תשובה מוחלטת לשאלה מה עדיף באופן גורף. בסופו של דבר, הכלל הוא ש"אדם לומד במקום שלבו חפץ", ועליו לבחור באופציה שמעניינת אותו ושהוא מתחבר אליה יותר. אם ידידך אכן לומד עיון רוב היום וכבר קנה לעצמו מיומנות עיונית, אזי לימוד בקיאותי בשעה הפנויה שלו מקבל ערך משמעותי יותר. כפי שהסברתי לא פעם, הכלל הנכון לדעתי לימינו הוא "למיסבר איניש והדר למיגרס" – ברגע שאדם מיומן בלימוד עיון, הוא יכול ללמוד בקיאות בצורה יעילה, לחלץ את הנקודות המרכזיות מהר ולהבין את העקרונות שמאחורי ההלכות.