מוסר כנגד הלכה
שלום וברכה הרב.
קראתי את הספר הראשון בטרילוגיה ועדיין לא ממש הבנתי למה אחרי שקיבלנו את זה שיש אל ויש הגיון מסוים שהוא ברא את העולם למטרה מסוימת שהוא דורש מאיתנו, שדבר זה לא יהיה המוסר?
למה זה שהמוסר יוצר גם סדר חברתי גורע ממנו להיות בעל ערך דתי?
ואחרי שקיבלתי את זה בתור ערך דתי אז אין צורך לחפש התגלות, כי הגיע אלינו הציווי ללא התגלות אלא באופן טבעי.
הסברתי זאת שם. המוסר הוא אמצעי ליצירת חברה בריאה. אבל לא סביר שהקב"ה יצר חברה כדי שהיא תהיה בריאה. שלא ייצור ולא יהיה צורך שתהיה בריאה. מעבר לזה, יש לנו מסורת על התגלות, ולא צריך לחפש אותה.
אבל אם אפשר לקבל ציווי דרך אינטואיציה כמו מוסר למה צריך התגלות?
למה אי אפשר לטעון לדוג' שחיים רציונלים הם הצו האלוקי מפני שהם באים בדרך דומה למוסר? הרי המוסר הוא המקרה בוחן שלי לדבר שהא-ל ציווה אז אולי כל החוקים שהוא מצווה הם באים מהדרך הזאתי.
כי מה שאינו צו מוסרי אין לנו אינטואיציה לגביו. חיים רציונליים תלויים במטרות. רציונליות היא בחירת הדרך המיטבית להגיע למטרות. אבל מהן המטרות? לזה דרושה תגלות
סדר חברתי ומוסר אלו דברים מאוד שונים.
לדוגמא, נישואין.
מתן מעמד מיוחד לאדם מסויים והעמדת כל השאר בעמדה נחותה יותר זו פעולה לא מוסרית.
דוגמא אחרת, העדפת הילדים שלך על פני ילדי אחרים, זו גזענות, והיא לא מוסרית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer