מכתב שאלה
שלום רב
שבוע שעבר קראתי את הספר יש אלו-הים של דוקינס, וראיתי בויקפדיה שכתבת ספר תגובה על טענותיו, במהלך השבוע השגתי את הספר והתיישבתי השבת לקרוא אותו [הגעתי עד סוף פ"א].
רציתי לציין שהספר גרם לי עונג שבת גדול מאוד, שכנגד הספר העממי והרדוד של דוקינס [עי' בתגובת ענבל עליו] אני מוצא ספר מעמיק ובעל רמה גבוהה המטפל בסוגיא הנידונית.
ולגופם של דברים: קראתי את פרק א', וכנראה מחמת חוסר ההקדמות הנחוצות לטענות הפילוסופיות לא ירדתי לעומק הטיעונים, ואפרט את עיקרם בתקוה מרובה למענה בהיר המובן להדיוט כמוני.
א) אתה מדגיש פעמים רבות שלפי המטריאליסטים אין מושג של מוסר וצדק כיון שאיננו אלא חומר, ולא הבנתי את הטיעון: ה'מוסר' איננו תלוי בשאלה על מקורה של התודעה [אם מתוך מיזוג עם יישות רוחנית כל שהיא הוא שהיא פונקציה של מולקולות בלבד – דואליזם ומאטרליזם], אלא המוסר הוא רעיון הנכון ומחייב מצד עצמו, וכל תודעה מעת שהיא נוצרת [בכל דרך שתהיה] היא מיד מכירה ביושר המוסרי הזה ואמורה לנהוג על פיו, ולכן גם אם ההתפתחות שלנו באה בעקבות תהליך אבולוציוני טבעי אין זה מן היושר לנהוג כנגד המוסר, ולפיכך אדם שפועל בניגוד לה הוא נבזי.
ב) הערה דומה יש גם על המשך דבריך, בה אתה חפץ לסבך את דוקינס בפרדוקסים ובעיות למיניהם, ולא הבנתי היאך זה קשור לגישה המטריאליסטית יותר מאשר הדואליסטית, הסיבה שאנו מאמינים בהיסק הנגזר מראיות הם משום שהתודעה מכירה בהכרח שהם מכריחים, ואמנם תמיד ניתן להסתפק כנגד האינטואיציה שמא אנו טועים ומדמים וכו' אבל לכאו' אין צדק להחיל זאת אצל המטריאליסטים יותר מאשר אצל הדואליסטים, שני הגישות מודות שקיימת תודעה המבינה וחושבת באופן עצמאי [לא דטרמניסטי], וככזאת היא יכולה [או לא יכולה] להגיע למסקנות שוות.
זה תמצית חוסר הבנתי בדבריך, ואשמח אם תוכל לפשט לי את הדברים.
בברכה
שלום רב.
ראשית, להבא אני מעדיף שאלות דרך האתר.
1. אוסף מולקולות לא חייב כלום, לא לעשות משהו ולא להימנע מלעשות משהו. כשאריה טורף צבי הוא לא עושה משהו לא מוסרי. וגם כשצונאמי מטביע אנשים. לכן לא ייתכן מוסר בעולם מטריאליסטי. ערך החיים, למשל, לא רלוונטי אם חיים הם אוסף מולקולות אורגניות. זה באשר לנמען המוסר. מעבר לזה יש את שאלת מקור התוקף למוסר. בלי אלוקים אין אפשרות לתת תוקף לעקרונות המוסר. ראה על כך במחברת הרביעית שלי באתר בחלק ג.
2. זו לא שאלה של מטריאליזם אלא של דטרמיניזם. טענתי היא שלמכונה דטרמיניסטית אין שיקול דעת, ולכן אין הצדקה להאמין לתוצאות החישובים שלה. כשיש מנגנון מכני שמוציא תוצאה כלשהי, הסיכוי שהיא נכונה הוא אפסי. לעומת זאת, אם יש לנו שיקול דעת ואנחנו מקבלים החלטות, אז שיקול הדעת הוא עצמו היכולת לקבוע מה אמין ומה לא. ראה קצת בטור 35, 175.
שלום
א) אם ניתן לאריה תודעה כמו של האדם למה יהיה זה מוסרי להרוג את הצבי, מאי חזית וכו\’. האריה עושה בהחלט משהו לא יפה שהיושר מחייב להימנע ממנו, ובמקרה של האדם הוא אכן מסוגל להכיר בכך ולהימנע בהתאם או לא להימנע ולהיות מכונה בצדק – נבל.
ב) בספר אתה לא תוקף בזה את דוקינס והמטארילזם? [דוקינס לא כותב שהשקפתו דטרמניסטית]
א. הסברתי מדוע זה לא קשור לתודעה בשום צורה. האדם המטריאליסט לא מסוגל להכיר בזה, רק לחוש בזה. הבעיה היא שאין לו שום אינדיקציה שהתחושות שלו משקפות משהו תקף ומחייב.
ב. מטריאליסט הוא דטרמיניסט, ודוקינס הוא ודאי כזה. אבל המוקד בשאלה זו הוא לא המטריאליזם אלא הדטרמיניזם. כמו שכל רשע הוא אדם, אבל עדיין מוסרית אני תוקף את הרשע שבו ולא את האדם שבו.
אני מבין שאתה תופס את המטריאליזם כמשהו ההולך בהכרח עם דטרמניזם, וכמשהו הסבור שאין מציאות של ‘תודעה’ שיכולה להבין יושר העומד מצד עצמו ומהותו.
אשמח אם תוכל להסביר לי מדוע אתה סבור כן, והאם זה עמדה שלך או שהיא חפיפה מקובלת.
בעולם שבו הכל חומר שולטים חוקי הפיזיקה. אלו חוקים דטרמיניסטיים (למעט תורת הקוונטים בתחום המיקרו שאין לה השלכות על המקרו, וגם שם אין בחירה אלא הגרלה). זו חפיפה מקובלת. בספרי מדעי החופש הסברתי מדוע הניסיונות להכניס את חופש הרצון לתוך הפיזיקה (כאילו יש בה מרווחים לא דטרמיניסטיים) הם חוסר הבנה. זה מוסבר גם במאמרי כאן באתר.
א) לא הסברת למה התודעה הקיימת לא יכולה להכיר ביושר ומוסר [שאינם תלויים בחומר ורוח, הם רעיון נכון ומחייב מצד עצמו. וזה התשובה לתמיהתך על דוקינס]. ב) בספרך אתה מציג את הדעה המטריאליסטית בלא לשייכה עם דטרמינזם, ולכן אתה מקשה עליה [בצדק רב] איך אפשר להבין את החיבור שלה עם החומר, אבל אם את הסימן שאלה הזה נעכל איכשהו, אבל נקבל שכך היא המציאות [שיש תודעה חופשית בהחלטותיה] אין מקום למה שאתה ממשיך שם לסבך דעה זו.
לא הבנתי את השאלה. הסברתי שלגבי חומר אין עקרונות מוסר. זו לא בעיה של אי יכולת להבין/להכיר אותם, אלא שאין דבר כזה. הן מבחינת הנמען והן מבחינת המחוקק של עקרונות המוסר. לשיטתך אבנים שפוגעות זו בזו עוברות איסור מוסרי באונס (רק כי הם לא יודעות)? זה אבסורד. אין לגביהן איסורים מוסריים. העניין דורש הגדרה חדה יותר של מהו בכלל מוסר. אני שוב מפנה אותך למחברת הרביעית בחלק השלישי. שם אני מפרט יותר.
אין חוסר מוסריות באבן שפוגעת באבן, א) מפני שזה לא כואב לה, ומה חוסר המוסריות כאן. ב) מפני שאין בידה למנוע זאת [במקרה שכן יש כאב],ולפיכך לא שייך כאן ‘חוסר מוסריות’.
אבל האדם שגם גורם כאב לזולתו וגם מכיר בכך ויכול להימנע זהו חוסר מוסריות אם מתכחש לה, שלמיעוט דעתי [קודם קריאת החוברת המצויינת] עקרונות מוסר קיימים לכשעצמם, וכמו שאחד ועוד אחד שווה שתיים כך להכות את מיטיבך שווה נבל.
הפניתי אותך למחברת. שם תראה דיון בשאלה מהו מוסר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer