ממשלה נגד 2/3 מהציבור. סביר שזו רק הסברה?

אני מניח שגם האפשרות שהסקר שגוי קיימת (אני, לדוגמא, הצבעתי בבחירות האחרונות, אך לא עניתי על אף סקר בעת האחרונה).

לאחר שעיתון הארץ פיטר את גדי טאוב כי זאת עת מלחמה יש סבירות לא קטנה שהסקרים מהונדסים . בדר"כ עורכי הסקרים הללו שייכים לחוגי השמאל ( עובדה שמצביעי הליכוד נהנו לעבוד עליהם במדגם הטלווויזיה עד כדי כך שמינה צמח רצתה להתפטר בגלל השקרים) בגלל שזה תת תחום של תחומי התקשורת למיניהם ששם יש את ה"דעות הנכונות": בכל מקרה על עשיית סקרים יש פוסטים של נדב שנרב :

פוסט מ 30.10.22 :" הערה שזרק עמית סגל שלחה אותי לבדוק מה לעזאזל עושים סוקרי הבחירות במדינה הזו. מסקנתי: הסוקרים אינם מדווחים לכם על תוצאות הסקרים שהם עורכים, אלא על הניחוש שלהם לגבי תוצאות הבחירות לאחר שהם ראו את הסקרים.
הנה הארגומנט. בסקרים בדרך כלל דוגמים 500 אנשים באופן אקראי מתוך אוכלוסית המדינה. כעת נניח שלמפלגת יהדות התורה יש תמיכה המתאימה לשבעה מנדטים. כמה אנשים מתוך המדגם האקראי יענו שהם מתכוונים להצביע ג'?
כדי לקבל שבעה מנדטים צריך להשיג 5.83 אחוז מהקולות. אם תבדקו את המספרים, תראו שהסוקר צריך להכריז כי מפלגה קיבלה 7 מנדטים אם, מתוך 500 האנשים שהוא דגם, בין 27 ל 31 אמרו שהם יצביעו למפלגה של גולדנקנופף [1].
והנה השאלה: נניח שיש אוכלוסיה בה בדיוק 5.83% מהאנשים הם מצביעי אגודה. אם שאלתי 500 אנשים אקראיים, מה הסיכוי שמספר העונים "אגודת ישראל" יהיה בין 27 ל 31? בדקתי, והתשובה היא 0.367, לא רחוק משליש. מכאן, אם הסוקרים מדווחים על תוצאות הסקרים, ולא על הפנטזיות שלהם, בשני שליש מהסקרים אגו"י הייתה צריכה לקבל מספר אחר – חמשה או ששה או תשעה, לא שבעה בדיוק. 7 צריך להופיע יותר מכל מספר אחר, אבל ודאי שלא באופן בלעדי.
ומכאן לתוצאות האמת: מאז תחילת ספטמבר ערכו בחדשות 12 תשעה סקרי בחירות, שבכולם (!!) קיבלה מפלגתם של גפני וגולדנקנופף – בדיוק שבעה מנדטים. אותה אמינות הפגינו סוקרי ערוץ 13 (תשע מתוך תשע), כאן 11 (7/7) ערוץ 14 (7/7) ישראל היום (3/3) וגל"צ (2/2). היחידים שאצלם קיימות פלקטואציות הם אנשי "מעריב", שמתוך 8 סקרים היו אצלם שניים שנתנו שש לאגודה, היתר (6/8) נצמדו למספר האגדי שבע.
אז מה הסיכוי שהסוקרים מדווחים לנו על התוצאות שיצאו להם בסקר? הסיכוי שתשעה סקרים יתנו לנו בדיוק 7 מנדטים, בהנחה, שוב, שאחוז התומכים באגו"י הוא 5.83, הוא בערך אחד לעשרת אלפים. הסיכוי שיותר מ 40 סקרים (אם אני דוגם את כל הערוצים) יתנו רק שתי תוצאות שונות משבע הוא, באותם תנאים, משהו זעיר מכדי לדבר עליו, מליונית של מליונית של מליונית או קצת פחות.
עשיתי בדיקה דומה לגבי רע"ם, שם המצב אפילו יותר גרוע. מתוך 42 סקרים, רק אחד, של ערוץ 12, נתן מספר שונה מארבעה מנדטים. שוב – אנחנו אמורים להאמין, כביכול, שב 41 מקרים שאלו 500 אנשים אקראיים ובכל אחד מן המקרים האלו בין 17 ל 20 אנשים אמרו שיצביעו רע"ם. הסבירות – אפס.
גם השוויון בין הגושים משקף בעיה סטטיסטית דומה. במקרים של תיקו, או 61:59 לטובת אחד הגושים, הגוש הגדול צריך לקבל בין 250 ל 256 קולות (אחרת יהיו לו 62). בהנחה שהציבור מתפלג בדיוק חצי חצי בין הגושים, נצפה שבמדגם של 500 אנשים אקראיים יהיה סיכוי של קצת יותר מחמשים אחוז לכך שגוש אחד ינצח בפער של יותר משני מנדטים. לא בדקתי, אבל דומני שמשום מה כל הסקרים האחרונים נמצאים במרווח שבין 59 ל 61. שוב – תוצאה בלתי סבירה באופן הזוי.
לדעתי, אפשר להניח די בוודאות שכל עסקי הסקירה האלו הם מפוברקים. הסוקרים יוצאים מאיזה הנחות בסיסיות על גדלי אוכלוסיות שהם "צובעים" כמצביעים של מפלגות ספציפיות, ובוחרים את הנשאלים בסקר לא באופן אקראי אלא באופן שייתן את התוצאה ה"נכונה". סביר מאד להניח שהם גם מתבוננים ימינה ושמאלה, בוחנים את תחזיותיהם של סוקרים עמיתים ו"מגהצים" את התוצאות שלהם כדי להבטיח את עצמם: הרבה יותר זול, תדמיתית, לטעות עם כולם מאשר לטעות לבד.
מה כל זה אומר? למיטב הבנתי, המסקנה היא שעלול להיות (לא בטוח, כמובן) שהסוקרים מפספסים בגדול, שאין בכלל תיקו בין הגושים ושמפלגות יקבלו הרבה פחות או הרבה יותר ממה שהסקרים צופים להן. כמו תמיד, הציבור (כלומר אני ואתם) נוטה לזכור את הרע ולא את הטוב, את הטעויות הגדולות של הסוקרים ולא את ההצלחות שלהם. לכן אנו נותנים לסוקרים תמריץ ברור לחזות תיקו (כך הם לעולם לא יטעו יותר מדי) ולהצמיד את תחזיותיהם לאלו של עמיתיהם למקצוע (כך הם יטעו "עם הזרם"). התוצאה – סקרים ששווים הרבה פחות ממה שנדמה לנו"

פוסט מ 20.2.23 : "הנה תופעה מעניינת שנחשפתי אליה דרך דיון, בנושא קצת שונה, בבלוג של אנדרו גלמן.
יש דבר שאנשים קוראים לו "אמון הציבור בתקשורת", ויש מכוני מחקר שמנסים למדוד את האמון הזה, הן ברמת המדינה הבודדת והן באופן השוואתי, במדינות רבות בעולם. אחד המכונים האלו מזוהה עם רויטרס, השני נקרא "ברומטר האמון של אדלמן". מה שעושים מכונים אלו הוא סקרי דעת קהל בהם נשאל הציבור על עמדותיו כלפי התקשורת.
מתברר, למרבית ההפתעה, שאין שום קשר בין התוצאות שהגיעו אליהן שני המכונים. אין קורלציה משמעותית לא ברמת התוצאה (כמה אחוז נותן מכון א' לאמון הציבור בצ'ילה, נאמר, לעומת מכון ב') ולא ברמת הטרנדים (בכמה ירד או עלה אמון הציבור בצ'ילה בתקופת זמן נתונה).
מה קורה כאן? אני מניח ששני מכונים מכובדים כאלו משתמשים בשיטות סקירה תקניות. יתר על כן – קשה לדמיין שיש להם איזשהו אינטרס פוליטי, מה אכפת לאיזה חוקר אמריקאי כמה פופולרית התקשורת באינדונזיה או בטורקיה? ובכן – איך קרה שיש כאלו הבדלים, שבעצם אין קשר בין התוצאות?
הבנאדם שעלה על הנקודה הציע כי ההבדל נובע מניסוח השאלה. מכון אחד שאל "האם התקשורת עושה את הדבר הנכון" ואילו אחר שאל אנשים "האם הם מאמינים לרוב החדשות רוב הזמן". מעניין. אבל איך שלא יהיה, אתם רואים כאן עד כמה לא אמינים ולא עקביים הם סקרי דעת קהל מסוג זה, אפילו כשהם נערכים על ידי מקצוענים שאינם בעלי אינטרס.
השוו זאת לתוצאות הבחירות: הנה כאן בישראל היו לנו חמש מערכות בחירות תוך תקופה של ארבע שנים, והתוצאות כמעט ולא השתנו. היה פחות או יותר אפס מעבר של קולות בין גושים, ופרט לסיפור עם בנט שהחליט (לטענתו – בעיניים פקוחות) לירוק בפומבי על הבייס שלו, אפילו המפלגות קיבלו פחות או יותר את אותם מספרי קולות. התוצאות השתנו מבחירות לבחירות רק בזכות "בגידות" של פוליטיקאים בגוש שלהם, או בגלל פלקטואציות זעירות שהוחרפו עקב אחוז החסימה הגבוה. אחרי כל התעמולה, הפרובוקציות, שומר חומות, הקורונה – שום דבר לא זז. אנשים מצביעים למען דברים שנראים חשובים בעיניהם, והמאורעות, או תהפוכות הויכוח הפוליטי, לא נראו להם חשובים מספיק.
מסקנה: כאשר מספרים לכם על "אבדן אמון הציבור (בבג"ץ, בכנסת, במאמן נבחרת ישראל)" או על "עמדות בוחרי הליכוד/השמאל" – קחו את הסיפור עם גרגר מלח ענקי. יש להניח שאופן ניסוח השאלה בסקרים כאלו משפיע באופן דרמטי על התוצאה, וכאשר מדובר בגורמים בעלי אינטרס – חבל על הזמן. להתעלם. פשוט להתעלם."

ברור. כל מי שאומר משהו שלא מתאים לביביסטים הוא שמאלני. וכך התיאוריה הביביסטית לא ניתנת להפרכה. שיהיה לכם בהצלחה.
באשר לטענות הטיפשיות שהעלית כאן, העובדה היא שרוב הסקרים מדייקים בצורה מדהימה בניבוי תוצאות הבחירות. איכשהו היכולות שלהם יורדות פלאים במקומות שבהם התוצאות לא ניתנות להפרכה (כי אין בחירות שימדדו אותן). שם יכול כל ביביסט להעלות טענות "מלומדות" שמסבירות מדוע הסקרים לא שווים כלום כי כולם שמאלנים.