מסלול "נורמלי" ומסלול "לא נורמלי"
לאחרונה, קראתי מאמר של הרב אריה כרמל בקובץ "מעין" שמדבר על הסתירה שיש לכאורא בחז"ל במעמד ה"דרך ארץ" (והאיזון בין קודש ל"חול", היינו פרנסה, תיקון המציאות וכו') בחיי היהודי, ושמה הוא מסיק:
וזה לכאורה מתאים להיבט הנפוץ, לראות השיא של גדלות האדם, היותו פתי מרוב שקיעות בעיון התורה, ובפי כל השבח של מי שאינו מסתכל מחוץ לד' אמותיו.
ולכאורה דווקא אנשים מיוחדים, צריכים לטפל בפן "הנורמלי" של המציאות וזה כל הרז של הקדושה שבטבע, שהיא להיפך ממה שמשתמע מדבריהם ז"ל?! איך זה מסתדר.
תודה מראש
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.